הכתב והקבלה · בראשית · פרק 33 · פסוק 13

עלות עלי. העיר רש"ד כי בעל הטעמים יתנגד לכל הפירושים בזה, כי שם טפחא בתיבת והבקר להפרידה מן עלות, לכן פי' הוא עלות עלי כמו עולות עלי, כלומר שטרחת הצאן והבקר ומשאם עולים ר"ל שמוטלים עלי, ע"כ. ואיננו נכון, כי אין טעם עלות כמו עולות, ואין טעם למלת עלי, והעיקר חסר. לכן נראה כמ"ש רוו"ה שאין מלת עלי מגזרת על שהוא מלת הטעם, כ"א מגזרת עלות והוא כמו עלים שטעמו עוללים, ואל תתמה על היו"ד כי יש לו חברים הרבה במקרא, כמו וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) שהוא כמו חלונים, וכן על דברי חוזי (דברי הימים ב ל״ג:י״ט) כמו חוזים, וכן ואורגים חורי (ישעיהו י״ט:ט׳) כמו חורים, וכן אצילי ידי (יחזקאל י״ג:י״ח) כמו ידים, ויהיו כמוהם עלי כאן כמו עלים, וכבר אמר הרד"ק שנקראו הבהמות המניקות בשם עלית ע"ש בניהם שהם עולים, וכת"א עלות מניקתא וכ"ת הסורי, וגם יונתן תרגם שתי פרות עליות (ש"א יו"ד) מניקא, וא"כ פירוש הכתוב כאן, הילדים רכים וגם הצאן והבקר כמוהם רכים מצד אחר כי הם עלות עלי כלומר מיניקות עוללים או מגדלות עולליהם, ומעתה אין שום חסרון במקרא ומוסכם עם בעל הטעמים: