הכתב והקבלה · דברים · פרק 11 · פסוק 22

ולדבקה בו. אפשר לומר והלא אש אכלה הוא, אלא הדבק בחכמים ותלמידים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו (רש"י מרבותינו), הנה כמה פעמים מצינו לשון דבקות בכתוב, דבקה נפשי אחריך, ואתם הדבקי' בה' ודומיהם שכולם על דבקות המחשבה בעבור חביבות הדבר לנפש, ורז"ל במדרשם אמרו בחמשה לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל וחד מנייהו בדביקה, כמ"ש כן הדבקתי אתכם אלי בנ"י, וילפי' לה מפרשתו של אותו הרשע שנאמר ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, הרי שהם עצמם בארו ענין דבקות הנפש ושאהבה הגדולה גורמת לדבקות, ומאי קשי' להו הכא וכי אפשר לו לאדם להדבק, כאלו הכתוב מדבר על דבקות גוף ח"ו, ויאמר רנ"ו ודאי ולדבקה בו הוא בלב, וכן ובו תדבקון (לקמן י"ג ב'), ובפי' אמרו בספרי ובו תדבקון לקמן (י"ג ב'), הפרישו עצמכם מע"ז ודבקו במקום, והאי ודאי במחשבת הלב הוא, אמנם קשיא להו קרא דקאמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וגו' לאהבה את ה"א ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, דמשמע שכולם חייבים להדבק במקום ב"ה דבקות הנפש, ולפי שזאת היא מעלת הנביאים וכדומה מאנשי מעלה שזוכים לה בחמלת ה' עליהם בתתו רוחו בקרבם, והאיך תלה ירושת הארץ בתנאי שיהיו דבקים בו כל ישראל, וכמעט א"א, ואם אי אתה אומר כן אלא ולדבקה בו דבקה ממש כמו ותדבק ידו אל החרב (שמואל ב כ״ג:י׳), כאשר ידבק האזור על מתני איש (ירמיהו י״ג:י״א) שזהו אפשר ביד כל אדם, אבל א"א לפרשו כן אצל הקב"ה, ואפי' תעלה על דעתך להמשך אחר פשוטי המקראות בשאר המקומות (וכדברי הראב"ד בה' תשובה), א"א לך לחשוב כן בענין הדבקות, שעכ"פ אפי' בדרך משל המשילוהו לאש אכלה ואפי' כסאו נמשל לאש ואיך אפשר להדבק עם אש אכלת, וז"ש וכי אפשר לו לאדם להדבק בו, ואם לפי האמת גם זה לא נכתב רק בד"מ, ית' ויתרומם שאין לו תאר ולא תמונת כל; ע"ז אמרו לעולם שהוא דבקות הנפש ע"י רוח חכמתם, ושמא תאמרו מתת אלקים הוא ליראיו ואיננו ביד כל אדם להשיגה, אין לך לעשות אלא להדבק בחכמים ותלמידיהם דביקת גוף, ויהי' ביתך בית וועד לחכמים ועי"כ תזכה לאור אלהי' ותדבק בו, שבאמצעות המוכן יקבל הבלתי מוכן, ודבר זה יש לו יסוד בחכמת הנפש שהדבק עם אנשי אלהי' גם עליו יזרח אור, ומפורש בכתוב אצל הנבואה, כי בזמן עלי הכהן נתמעט אור הנבואה שנאמר (שמואל א ג׳:א׳) ודבר ה' הי' יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, ומיד שזרח אורו של שמואל עמדו נביאים רבים, שנאמר ויוסף ה' להראה בשילה, וכל זה לפי שהי' שמואל גדול בנבואה וידעו כולם כי נאמן הוא לה' ודבקו עמו אוהבי חכמה, ובעמדם לפניו התנבאו גם המה, אעפ"י שמצד עצמם לא היו מגיעים למדרגה זו. וכמ"ש חז"ל כל העומד לפני רבו כעומד לפני השכינה, וילפי' לה מאלי' הנביא שאמר חי ה' אשר עמדתי וכי לפני ה' הי' עומד אלא כל זמן שהי' עומד לפני רבו אחי' השלוני כאלו עמד לפני השכינה, גם מ"ש רז"ל שבימי אבלו של משה נשתכחו כמה הלכות מחכמי ישראל, לאו משום צער האבלות קרה זאת, שהרי כשמת אהרן התאבלו ג"כ ישראל ולא נשתכחו מהם הלכות, אלא כשנסתם מקור חכמת של משה נסתלקו ג"כ קצת מאור נפשות כל בית ישראל ובאו לכלל השכחה. והבן ע"ז: