הכתב והקבלה · במדבר · פרק 14 · פסוק 18

ארך אפים. יאריך פני השגחתו על בריותיו לבלי התנהג עמהם בהסתרת פנים מהם (נאכזיכטספאָלל, לאנגוויריגער צושויער), וענינו מבואר בשמות בויחר אף ה' במשה. ע' תקונים ד' קכ"ח ע"ב ארך אפים מאי אפים דילי' וכו' יאר ה' פניו, ישא ה' פניו:

נושא עון. ת"א שביק, ויבע"ת שרי, וכבר מצאנו לשון נשא על ענין הבטול והסילוק, כמעט ישאני (איוב ל״ב:כ״ב) פירש"י יסלקני מן העולם, ומזה וישאם דוד (שמואל ב ה׳:כ״א) סילק וביטל העצבים מן העולם, וכן ותשא הארץ מפניו (נחום א׳:ה׳) תתבטל ותסלק ותרגומו וחרובת, ומזה ולא ישא אליהם נפש (שמואל ב י״ד:י״ד) כלומר אין רצונו לבטל ולסלק הנפש, כי בשוב רשע מדרכו וחיה לבל ידח ממנו נדח, וכן יאמר האשכנזי על בטול וסלוק היות הדבר (דיא זאכע איזט אויפגעהאָבען), וזהו ענין נושא עון, וברעיא מהימנא (פנחס רמ"ח) מה בין נושא לנשא נשא מטולא, נושא סליקו דמטולא, ע"ש:

ונקה לא ינקה. מענין ונקה לא אנקך (ירמיהו ל׳:י״א) דתרגומו ואישיצאה לא אישיצינך, ולרש"י שם לשון טיאוט והשמד, וז"ל הר"ש ב"מ שם, ענין כריתה כמו ונקתה לארץ תשב (ישעיהו ג׳:כ״ו), כי כל הגונב מזה כמוה נקה (זכריה ה׳:ג׳), וגם הם מענין נקיות, כי הנכרת מן העולם העולם נקי ממנו, ונקה לא אנקך מן העולם שישאר העולם נקי ממך, ע"כ. ויתכן שמזה ונקיתי דמם לא נקיתי (יואל ד׳:כ״א) הראשון לשון כריתה והשמדה והשני שלילת נקיו' העונש (וא"צ לדוחק המפרשים שם), וכן כאן ונקה לא ינקה, לא יכרית וישמיד לגמרי (ער פערטילגט ניכט, ראָטטעט ניכט גאנץ אויס), ע"ד מאמרם הכריתות אינה אלא אבדון וכל אבדה אינו רק לבעלי':

פקד עון אבות. מענין לא נפקד ממנו איש, ויפקד מקום דוד, וטעמו מנכה ומחסר עון האבות הרשעים בשביל בניהם הצדיקים שיצאו מהם (מינדערע דער פאָטערשטראפע דער קינדער וועגען). ומבואר ביתרו. ובמכילתא דרשב"י ח"ב ד' רע"ד א' ופקדתי בשבט פשעם, ופקדתי זעיר זעיר, פוקד עון אבות על בנים זעיר. נותן זעיר על דא וזעיר על דא וישתזיב הוא ואבוי מענשא דההוא עלמא דהא ברא מזכא אבא עי' רש"י כי תשא ל"ב ל"ד ופקדתי גו':