הכתב והקבלה · במדבר · פרק 3 · פסוק 49

כסף הפדיום. המ"ם תחת הנו"ן כמו גרשום (ראב"ע) ובא במ"ם, כי הנו"ן מיוחד לנקבות בכל הפעלים והשמות, וכאן שאין הפדיון רק לבכור זכר נפלה הנו"ן ובא המ"ם במקומו, וכן בבנות צלפחד נאמר נתן תתן להם, ובבנות יתרו ויבאו הרועים ויגרשום, הוא מטעם זה כמש"ש, ואמר כאן פדיום, ואחר כך פדוים דבשעה שלקחו משה מן הבכורים אינם עדיין פדויים לכן קראו כסף הפדיום, שם תארו על הכסף המוכן לפדות בו, אמנם אחר זה כשנתנם משה לאהרן קראו כסף פדוים, שבבוא לאהרן הכהן אז הם נפדים:

על פדויי הלויים. על אותן שפדו הלויים בגופם (רש"י). ואיני מבין אחר שכבר אמר (פ' מ"ו) על רע"ג היתרים, שהם העודפים על הלויים, ובפ' מ"ט חזר ואמר עליהם פדויי העודפים בהם, שנקראו עודפים מצד הלויים הפודים, למה חזר עוד לקרותם בשם עודפים על פדויי הלויים ר"ל שהם יתרים מצד ישראל הנפדים. ולולי פי' רש"י הייתי מפרש פדויי הלויים נקראו אותן שלש מאות בכורים שהיו בלויים שהפקיעו את עצמם ולא יכלו להפקיע קדושת בכורי ישראל, כי לשון פדה אין ענינו דוקא נתינת דבר בעד דבר (אויסלאֶזען) כי כל הנעשה חפשי משעבוד דבר והנפטר מן החוב שהיה מוטל עליו (בעפרייעט) נקרא פדוי, כמו ופדויי ה' ישובון, פדני מעושק אדם, הנה כמו שנקרא פדוי הנעשה חפשי משעבוד עול הגלות, ככה בכורי הלויים, שהיה מוטל עליהם תחלה חוב ועול העבודה, בקדשים, והקרבתם, ועתה נפטרו מזה ונעשו חפשים שאינם עושים עוד עבודת ההקרבה בקדשים, כ"א שרות הכהנים, שפיר נקראו פדויי הלויים, כלומר אותן הלויים שנפטרו ונעשו חפשים מעבודתם הראשונה. ולפי זה מבואר במקרא עצמו מה שהזכירו רבותינו שהיו שלש מאות בכורות בסכום הלויים ולכן אמר בדרך כלל פקודי הלויים שהיו רק שנים ועשרים אלף, אף שבפרטן היו עוד שלש מאות וכמ"ש רש"י (פל"ט) ולסבת שלש מאות בכורי הלויים האלה, היו בכורי ישראל יתרים על הלויים סך רע"ג; וטעם העודפים על פדויי הלויים, שהיו עודפים לסבת אותו סך הלויים שהיו צריכים להיות פדוים ופטורים מצד עצמם להיותם בכורים ודיים להפקיע א"ע. ועל, מצאנוהו על הסבה כמו על ירע בעיניך על הנער ועל אמתך: