הכתב והקבלה · דברים · פרק 32 · פסוק 39

אני אני הוא. דא הוא עילת על כל עלאין דלית לעילא מני' ולית לתתא דלשוי לי', דעילת על כל העילות לית תניינא דנטל עצה מני', דאיהו יחיד קדם כלא ולית לי' שותפא, אבל איהו חד בלא חושבן ובלא שיתוף, ובגין דא, אין אלהים עמדי (תקונים ס"ה) פירש מלת אני השני ענין גרם וסבה משרש אנה אשר יורה גם לענין גרם וסבה ואל מקרה מציאות דבר, כענין לא יאונה לצדיק, לא תאונה אליך, וה' אנה לידו, וטעם אני אני הוא, אני הוא סבת על כל הסבות (איך בין דער אורגרונד). עמכדרשב"י בראשית כ"ב ב'. ועמ"ש ס"פ כי תבא, כי אני ה' אלהיך ובפ' וארא וידעתם כי אני ה'. וגם במאמר המשורר (תהלים פ"ט) זכר אני מה חלד, לדעתי מלת אני הוא שם אליו ית', וטעמו אתה סבת כל הסבות הנקרא בשם אני! זכר מה חלד, מה זקנה יש לו לאדם הלא ימיו מעטים. (והמפרשים יהפכו הצווי לפעול כאילו אמר זכור אני, או יסבו מלת מה גם לפניו כאילו אמר זכר מה אני):

כי אשא אל שמים ידי. להמפרשים. הוא לשון שבועה. אמנם כדי להרחיק עניני גשמיות כאלה ממנו ית' כל לפרש מלת ידי מענין כוש תריץ ידיו לאלהי' שהוא לשון שבח ותהלה, (רוהם, פרייז) כמ"ש בהרימותי ידי, לך לך י"ב כ"ב, ובירים משה, בבשלח י"ז י"א, והטעם אחרי שהעיד דברי תנחומים שיביא אליהם לעתיד אמר אשא אל שמים ידי, ר"ל אגדיל חסדי וטובי בשפע רב עליכם עד שיתרוממו שבחי התהלה והשבח למעלה ראש, ויהי' מלא כל הארץ עד לשמים מלא בתהלותיו (ביס אם היממעל מיינען רוהם עמפאָרהעבען) ואמרתי חי אנכי לעולם, ר"ל אשוף רוח חיים ושמחה בעולם, להחיות רוח השפלים והנבזים בעיני בזויי עם, ולהחיות לב הנדכאים והנאנחים תחת עול השיעבוד (דיא וועלט אויפלעבען). מלת חי אינו כאן שם כ"א פעל כענין לחיות זרע (נח ז' ג') לחיותם ברעב (תהלים ל"ג י"ט) וטעם חי כאן על השבת רוח תקוה וחדוה (אויפ- לעבען פרישען מיטה איינפלאֶסען) כמו ותחי רוח יעקב. לעולם, הוא כלל המציאות (וועלט) כמו גם את העולם נתן בלבם (קהלת ג׳:י״א) הליכות עולם לו (חבקוק א'), והלמ"ד תשמש כאן כמלת את כמו הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳) ע"ש רש"י, וכמו שלח לשריו לבן חיל (דה"ב י"ז ב') את שריו את בן חיל. וקרוב לכוונה זו ראיתי בדברי הגר"א שכתב העה"ז מתנהג בטבע, אבל בשמים הוא עפ"י הרצון, כמ"ש ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואמר אשא אל שמים ידי, יתרומם שמי בארץ כמו בשמים שיתנהגו ג"כ ע"י הרצון ויעשה נסים ונפלאות בארץ, ואמרתי חי אנכי לעולם, כי עתה אין ניכר מלכותי בארץ, אבל לעתיד יכירו מלכותי גם בארץ. ע"ש: