הכתב והקבלה · דברים · פרק 14 · פסוק 28

והנחת בשעריך. בספרי רמי הכא כתיב והנחת בשעריך והתם (כי תבא כ"ז י"ב) כתיב ונתת ללוי, התם במעשר עני שבבית קרינן בי' ונתת, יש לו טובת הנאה, וכאן במ"ע שבגורן קרינן בי' והנחת, ואין לו בו טובת הנאה (הרא"ש והר"ן בנדרים פ"ד ב' ותוס' חולין קל"א ד"ה יש בו) לפי"ז מלת בשעריך ע"כ אין פירושו כברוב מקומות לשון עיר וכתרגומו בקרוך, שאין גורן בעיר, כבמתני' (ב"ב כ"ד ב') מרחיקין גורן קבוע מן העיר. אבל בשעריך כאן הוא על כל המדינה, כמו ויירש זרעך את שער איביו שפירושו ארץ איביו, וכמ"ש במכלול כל הארץ נקראת ע"ש השער לכניסתה, וכדאיתא בספרי והנחת בשעריך מלמד שאין מוציאין מארץ לחוצה לארץ, וטעם והנחת בשעריך, שיהא המ"ע מונח בגורן שהיא בתוך הארץ. ויש מקום לפרש בשעריך על הגורן, כי שם שער נרדף עם שם פתח להוראת הפתח שבהיקף חומת העיר לכניסה ויציאה, פתח האהל שער העיר, וכן איתא בספר הבהיר אין שער אלא פתיחה, וכן בלשון ערבי כל עניני פתיחה שבאחד מכל הדברים נקרא שער (אֶפפנונג) ולזה נוכל לומר כמו שישמש לשון פתיחה ליציאת דבר מנרתקו המקיף עליו, כמו חרב פתחו רשעים (תהילים ל״ז:י״ד) כלומר הוציאו, וכן ליציאת הענבים מלבוש הפרחים המכסים עליהם, כמו פתח הסמדר, ככה ישמש שער ליציאת גרעיני התבואה ממכסה המוץ, המקיף עליהם ע"י הדישה, (ואפשר דלשון שער האפונים שער העדשים (שבמשנה שבת פכ"א) הוא השרביט והמוץ המקיף את הפירות שבתוכן, והוא בשי"ן ימנית. וכן תאנים שערים (ירמי' כ"ט) לדעתי אין עיקר המכוון במלת שערים דבר מגונה ומאוס, אלא הקליפה המקפת את התאנים כשהם בוסר היא נקראת שער, וענינו שרביט המקיף את הפרי ולחריפות מרירותו וחמוצו הקשה אינו ראוי לאכילה) ויהיה טעם והנחת בשעריך, בגורן יניח את המעשר שהפריש ומשם יקחוהו העניים, ונקרא הגורן שער, שהוא מקום דישת התבואה להוציא הגרעונים מהיקף המוץ שעליהם, (דרעשפלאטץ). ונ"ל עוד אחר שמצאנו שהשי"ן השמאלית והימנית מתחלפים זה בזה, כמו מידעי מחשך (תהלים פ"ח) שהוא בשי"ן ימנית, ומ"מ פירשו רש"י כשי"ן שמאלית לשון מניעה, ובתחפנחס חשך היום (יחזקאל למ"ד) שהוא בשי"ן שמאלית בכל המדוייקים, ומ"מ תיב"ע ועל תחפנחס איתי חשך ביום, כבשי"ן ימנית, לכן גם רבותינו יחליפו אותם, כאמרם רבת תעשרנה לשון מעשר, דאגה בלב איש ישחנה, לשון שיחה ודבור, אחפש את ירושלם לשון חופש וחירות וכיוצא בזה הרבה לרבותינו. והנה מצאנו שם שער בשי"ן שמאלית על דבר הנדחף במהירות כדחיפת רוח סערה, וישערהו ממקומו (איוב כ״ז:כ״א-כ״ב) ועל המוץ הנדחף ע"י הרוח מגרעיני התבואה אמר כמוץ יסוער בגורן (הושע י"ג) ומזה יהי' בשעריך כאן בגורן, שהוא המקום אשר בו סוער המוץ מן התבואה כאשר יזורה בגורן (פערוועהפלאטץ) ואין כאן זרות כ"כ בלשון לדעת רבותינו. ויתכן עוד דלרבותינו הונח שם שער על הגורן על שם שיעור מדתו, כי לפי הנראה היה להם מספר ידוע לכל צבור וצבור של (תרומה) תבואה, לא המעיטו ולא הוסיפו על המדה שהיו קצוב להם לצבור אותה על צבור אחד. וזה היה שלשים סאה הנקרא כור, כאמרם חטה אחת פוטרת כל הכרי, לא הפריש מן העמרים יפרוש מן הכרי (ב"ק צ"ד) ואמרו (סוטה מ"ג ב') עשאן גורן הוקבע למעשר, ופירש"י עשאן גורן שכינס הרבה כאחד ועשה מהם כרי, ונקרא צבור תבואה בשם כרי ע"ש מדתו שהיה בו מספר מדות הכור. והוא ל' סאה (ובאמת היה צריכים לדעת מספר מדות התבואות לענין הפרשת תרומות ומעשרות) וסמוכין לזה, כי על וימצא מאה שערים (תולדות כ"ו י"ב) אמרו ברבה מאה כורים, כי מדת כור היה להם שיעור ידוע לכל מאסף תבואה הצבורה במקום. לפי"ז שם גורן ושם שער דבר אחד הם, אלא ששם גורן הונח על קבוץ ואסיפת התבואה במקום אחד (געטריידע הויפען) ויהיה גורן לשון אסיפה וקבוץ מן יגורו עלי עזים, ושם שער מונח על המדה והשיעור שיש במאסף תבואה זו הצבורה יחד (בערעכנעטער געטריידע הויפען) וכמו שישמש שם שער על ערך וקצב כל דבר למכירתו (פרייז) כאמרם יצא השער, שערו חכמים, וכ"ה בכתוב (משלי כ״ג:ז׳) כמו שער בנפשו, וכן שם שער שיורה על פתח מבוא העיר, (טהאָר) הוא ע"ש שיעור והמדה, כי שם היה מאסף כל האנשים למקח וממכר כנודע, ועמ"ש כאן בספרי, והנחת בשעריך, אם אין שם עני הניחו באוצר עד שיבואו עניים ויטלו. והנה בירושלמי אמרו מודד אדם את טבלו ומכניס לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום במדה שוקל אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום במשקל מונה אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום במנין, ואמר הגר"א וכן הוא משמעות המשנה (תרומה פ"א מ"ז) אבל תורם הוא את המדוד וכו' משמע דוקא התרומה שנוטל צריך במחשבה, אבל הטבל צריך הוא למדוד מקודם, ע"כ, מבואר בזה שכל גרנות תבואותיהן היו צריכים להיות משוערים במדות במשקל ובמנין, ושפיר נקרא הגורן בשם שער ע"ש השיעור והמדה: