הכתב והקבלה · דברים · פרק 16 · פסוק 21

לא תטע לך אשרה. הזהירתנו התורה בזה מלנטוע אילן אצל המזבח או בכל עזרה, בין אילן מאכל אפי' לנוי למקדש וליופי לו, כ"כ הרמב"ם (בסה"מ סי' י"ג ופ"ו מעכו"ם ה"ט); א"כ אין לפרש כאן אשרה כבשאר מקומות שהוא אילן הנעבד כבמתני' (דע"א ד' מ"ח) והוא אילן המיוחד לעובדי ירח, כמ"ש במכדרשב"י (בראשית מ"ט) כל אינן פלחי שמשא אקרון עובדי בעל, ואינון דפלחין לסיהרא אקרון עובדי אשרה. אבל צריך לפרש מלת אשרה לפי ההוראה העיקרית כמ"ש בעלי הלשון, ששם אשרה מסתעף משם ישר, והוא תואר לכל מין אילן העולה ישר משרשו שאיננו נוטה לכאן ולכאן, אבל הוא עושה עם השטח שהוא עומד עליו זוית נצב, או שהוא ישר בעצמו שאין בו גבשושית ובלטיות כ"א ישר וחלק (גראדע אויפ- שיעסענד, אויפראגענד), ולהיות שהאילן הישר יותר מהודר לעבודה ישמש מלת אשרה בפרטית גם על אילן הנעבד (ע' רש"פ), ולפי שהאשרות היו ממין אילן מיוחד, לכן הוסיפה התורה לאמר כל עץ מאיזה מין שיהיה, ואין חילוק בין שהוא אילן מאכל או אילן סרק; ומה שדרשו בספרי מכל עץ לרבות את הבנין, אינו אלא אסמכתא (ערא"ם וצד"ל וזרע אברהם); ויש א"כ לתרגם אשרה כל עץ (אירגענד איינען גראדע אויפשיעסענדען בוימע), ויראה שלזה נתכוון אונקלס שתרגם אשירת כל אילן, הבין שלשת המלות אשרה כל עץ כאלו הם נסמכים יחד. וא"צ להוסיף אות וי"ו במלת כל כמ"ש הרא"ם: