הכתב והקבלה · בראשית · פרק 17 · פסוק 25

בהמלו את בשר. בהמולו מבנין נפעל, וטעם את מן כמו נשברתי את לבם הזונה (יחזקאל ל') כצאתי את העיר (שמות ח'), וגם בלשון התפעל מצאנו מלת את, ויתפרקו את נזמי הזהב (שמות ל"ב) (ע"ש רש"י), והיותר נכון כמ"ש רא"ה שהוא הבנין התפעל, ודגש המ"ם לבליעת התי"ו, לכן יבא אחריו הפעל על נכון גם עם מלת את, כי ההתפעל ישמש שימוש פעל יוצא בהרבה מקומות, כמו והתנחלתם את הארץ (במדבר ל"ג) והתנחלתם אותם (ויקרא כ"ה) ועוד רבים. וכ"ד ת"א שתרגם בהמולו, כד גזר ולא תרגם אתגזר כמנהגו לתרגם הנפעל; וכן אחר התגלחו את נזרו (במדבר ו') פעל יוצא הוא, כמ"ש הראב"ע וכן תרגם אונקלוס דיגלח ית נזרי'. ואפשר כי מה שדרשו רבותינו מן המול ימול, מכאן לערל שלא ימול, דעתם ג"כ שיהיה מלת המול מבנין התפעל, וטעמו מל עצמך ואח"כ אחרים, וכעין שאמרו התקוששו וקושו (צפניה ב') קשט עצמך ואח"כ אחרים. ואחרים יאמרו בדעת רז"ל בזה שהוא בדרך אל תקרי, א"ת המול (בחיר"ק וחול"ם) אלא המול (בפת"ח ומלאפו"ם) והמכוון מי שהוא מהול הוא ימול אחרים, כי מול שם תאר הוא, למי שהוא נמול כמו כי מלים היו (יהושע ה') מול בערלה (ירמיה ט') ערש"י בע"ז כ"ג, ולמה שכתבנו שדברי רז"ל מיוסדים אף על הנקוד והקרי מבלי שנוי כלל וכלל: