הכתב והקבלה · בראשית · פרק 48 · פסוק 22

בחרבי ובקשתי. כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן (רש"י), והוא מב"ר שאמר שם ואני נתתי לך שכם אחד זו שכם ודאי, אשר לקחתי מיד האמורי זו חמור אבי שכם וכי אמורי הם ? אלא הוי בכלל אמורי, יעו"ש. ובמדרש ויסעו בפ' ויהי חתת אלהים וגו' ולא רדפו אחרי בני יעקב איתא וז"ל, רבותינו אמרו אעפ"י שלא רדפו אחריהם בפעם ההיא אבל לאחר שבע שנים רדפו ונתכנסו כל מלכי האמורי על בני יעקב ובקשו להרגם בבקעת שכם, לפי שלאחר מכן חזר יעקב ובניו לשכם ויבואו שם, אמרו לא די להם שהרגו כל אנשי שכם אלא שיורשים את ארצם, נתקבצו כולם ובאו עליהם להרגם וכו', ולפני חצר העיר היה להם מלחמה כבדה וכו' וירה יעקב חצים והרג למלך חצר ולמלך סרתה ולמלך ארם ולמלך מנהגי והרג מן ימינו אל שמאלו וכו', ונתקבצו כל האמוריים ובאו אצלם בלי כלי מלחמה והיו משתחוים להם ובקשו מהם שיעשו שלום, ואז עשה יעקב עמהם שלום ושלמו לבני יעקב כל הצאן ששבו שנים באחד ונתנו להם מס, והחזירו להם כל השבי וכו', ומשם והלאה עמדו בשלום עם האמוריים עכ"ל. מבואר כי יעקב כבש את שכם מן אמוריים במלחמה וביד חזקה, ובזה נתיישב המקרא על מכונו לדעת רבותינו. ולדעתם מלת שכם כאן יתבאר בהוראה תאומית וכפולה, שם העיר שכם, והוראת החלק כמו אחלקה שכם, וטעמו נתתי לך עיר שכם חלק אחד יותר על אחיך, וכתיב"ע יהבית לך קרתא דשכם חולק חד למתנא יתיר על אחך די נסיבית מידיהון דאמוראי בעידן די עלתון לגווה וקמית וסייעית יתכון בסייפי ובקשתי. ולפי"ז און כאן התנגדיות מצד הנגינה כמו שחשב הרש"ד בביאורו, וברח מפירוש זה שהוא דחוק בעיניו ובחר בפירוש שאר המפרשים שהוא יותר דחוק, דלדבריהם לקחתי הוא עבר במקום עתיד, ועוד היה ראוי לכתוב מן הארץ אשר אקח מיד האמורי, דבזולת זה המובן שאותו חלק הנוסף לבד הוא שלקח מיד האמורי: