הכתב והקבלה · במדבר · פרק 27 · פסוק 18

וסמכת את ידך עליו. להראות את ישראל שהוא במקומו ועליו סמך (ראב"ע) ולהעיד שאליו תנתן הגדולה והשררה שיש לך, כמו שיסמוך האדם על הקרבן שעליו נתן את חטאיו (רלב"ג) ולתלמודן (סנהדרין י"ג ב') אין הסמיכה בידים ממש אלא בשמא קרי לי' רבי ולהרמב"ם (פ"ד מסנהדרין) לדורות הוא דלא בעי סמיכת ידים ממש, אבל משה סמך ליהושע ביד. ובספרי איתא א"ל הקב"ה למשה תן תורגמן ליהושע להיות (שואל) ודורש ומורה הוראות בחייך, העמידו מן הארץ והושיבו אצלך על הספסל, ע"כ. פירשו סמיכה זו מוחשית ועיונית, דמתחלה הי' יהושע יושב לפני משה כדרך תלמיד היושב לפני רבו ע"ג קרקע (ב"מ פ"ד ב', ועיי' ר"פ הקורא את המגלה, מימות משה, ובטורי אבן שם) וצוהו להעמידו מן הארץ ולהושיבו אצלו ע"ג הספסל, לפי"ז מלת וסמכת ענין קרבת דבר בדבר כמו סמך מלך בבל אל ירושלים (יחזקאל כ״ד:ב׳) וכמורגל ברבותינו הסומך גאולה לתפלה, ברכה הסמוכה לחברתה. ומלת עליו כמו ועליו מטה מנשה שפירושו אצל צדו, וטעם וסמכת את ידך עליו, תקרב את ידך אל צדו, להושיב אותו סמוך לידך השמאלית - ובדרך עיוני, ידך, כלומר כחך ויכלתך, כח מעלות שכליות ורוחניות אשר לך תשפיע עליו בדרך ברכה, כענין סמיכה הנאמר ביצחק, דגן ותירוש סמכתיו: