הכתב והקבלה · בראשית · פרק 26 · פסוק 20

ויקרא שם הבאר. אין אדם נותן שם לדבר שאינו שלו, ומזה ראי' שעם היות שרבו על הבארות נשארו ליצחק, והיה מתקיים בו לא הניח לאיש לעשקם (רא"ש דלא כרמב"ן) וסיפר הכתוב ענין הבארות ויציאתו מגרר, והליכת אבימלך אליו להודיע שנתקיים מה שנאמר לו לך ולזרעך אתן כל הארצות האל, כאילו הוא היה אדוני הארץ, ולזה הודיע אף שהם ברשעתם סתמו כל הבארות שהיה מימי אברהם כדי שלא יהנו מהם רועי יצחק, וגם אבימלך אמר אליו לך מעמנו כי עצמת ממנו, כלומר שלרוב מקנהו לא היה מקום למקנה הארץ, ויצחק הלך משם, ולא נתרחק מן העיר וישב בנחל גרר סמוך לעיר ושב וחפר הבארות שמימי אברהם, והשתרר עליהן לקרות להן השמות שקרא להן אביו, להודיע שבעל כרחם עשה כן, וגם חפר ומצא מים חיים, ואע"פ שרבו עוד לאמר לנו המים, באמרם שמי הבאר היה באים שם מן הנחל, עם כל זה נשארו הבארות ליצחק, וכל זה יורה שישיבתו בארץ היה כאלו הוא אדון הארץ, עד שאבימלך הלך אליו לבקש אהבתו (רי"א דלא כרמב"ן שכתב שאין בחפירת הבארות תועלת ולא כבוד ליצחק), ועי' בדברי הגר"א ענין נשגב בדרך אמת בחפירות בארות אלה:

עשק כי התעשקו. כל מעשה הנעשה בכוונה מוטעת שהתכוין לעשות דבר זה ונעשה דבר אחר, נקרא מתעסק כגון שהתכוין לבלוע רוק ונמצא שבלע חלב, התכוין להטיח בכותל ונמצא שהטיח בערוה, נקרא בדברי רבותינו מתעסק בחלבים ועריות, וכן כשהתכוין לחתוך דבר תלוש ונמצא שהוא מחובר שהיא מלאכה שלא כמחשבתו (אונבעאבזיכטיגטע בעשאֶפטיגונג), הנה אמר ויריבו רעי גרר, ולשון ריב הוא לשון רבנות והתרברבות (מייסטער שפיעלען), כמבואר במשפטים לא תענה על רב, אמר ויריבו שהי' משתדלים לנצח ולהיות רב ושליט על באר זה, ואחר שהיתה יגיעתם לריק כי לא היו הם המנצחים ולא נעשה מה שהתכונו, וביותר לרבותינו שבבוא הבאר לידי רעי גרר מצאוהו שנתיבשו מימיו, כמ"ש בתיב"ע והוה צבו מן שמיא ויבשת ובכן אהדרו יתה ליצחק, הנה השתדלו להשיג באר מים חיים, ומצאוהו ריק אין בו מים, ולא השיגו מה שהי' מתכונים אליו, והיתה מריבתם למפרע רק כמתעסקם, השתדלות בכוונה מוטעת, לכן קרא שם הבאר עשק כי התעשקו, ולהמפרשים עשק והתעשק ענין ערעור ומריבה, למה לא היה קורא את שם הבאר מריבה, כי רבו אתו, וכן שטנה שבבאר השני ענינו התנגדות המשבית את שלום חבירו (געגנער, הינדרער, רוהעשטאֶרער) כמו כתבו שטנה (עזרא ד׳:ו׳) והמחרחר ריב עם חבירו לנצחו, ולא עלתה בידו, הנה לא היתה מריבתו כ"א השבתת השלום לפי שעה. לפי המבואר שמות הבארות הם הם לזכרון תודה להשם, שלא הניח לאנשי תושב לעשוק את הגר, והחליף מריבתם לעסק ושטנה והיתה כל יגיעת מריבתם לריק ולהבל ולא הועילו מאומה: