ארור שוכב. בין כל ארור וארור יש פ' סתומה וכאן חסר, ושמעתי בשם ידידי הרב הגדול מוהר"ר יודל זצ"ל הגאב"ד דק' סייני טעם נכון בזה, והוא כי י"א ארורים כאן כנגד י"א שבטים, כי כנגד שמעון לא נאמר ארור כמ"ש רש"י, ואין ספק שכל א וא' מן הארורים נאמר מיוחד נגד אחד השבטים, א"כ ארור זה הששי הוא מגיע נגד ראובן הראשון מהעומדים בהר עיבל, ולהיות ראובן הוא הנאמר עליו וישכב את בלהה פילגש אביו, שהמכוון בו לרבותינו שבלבל יצועי אביו, לא שכיבה ממש, הנה לא עשה רק הטיית משפט העלובה הלזו, אשר מצד היותה שפחה נפשה מרה לה והוא נהג בה דרך בזיון להוסיף יגון על יגונה וצער על צערה, לכן נחסר כאן סתימת הפרשה, כדי לכלול ארור זה דשוכב עם ארור הקודם לו דלא תטה משפט גר יתום, לרמז בזה דשכיבתו עם אשת אביו לא היתה כ"א הטיית משפט אומללה להונות ולצער אשה קשת רוח ושפלה בעיני' מצד עצמה. ודפח"ח:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · דברים · פרק 27 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e