הכתב והקבלה · בראשית · פרק 38 · פסוק 29

כמשיב ידו. היה כמו משיב ידו. לא משיב באמת כי לא בפעולת הילד נעשה כן רק בפעולת כח הדוחה שדחה את אחיו לחוץ והוסג אחור זה עם ידו (רע"ס):

מה פרצת. פירש ראב"ע כאדם הפורץ גדר ויצא ממנו, והנה יש עליך משפט זה הפרץ, אם מת אחיך בדחקך עליו. אמת שהנגינה מסכמת לפירוש זה כי הושם טפחא במלת מה פרצת, וחובר עליך במונח אתנחתא, אבל אין לשון המקרא מיושב היטב לדבריו, דא"כ היה ראוי לומר, עליך משפט פרץ. לכן נ"ל לפרש לשון פרץ ענין תקיפות חוזק ואמוץ, כתרגום אונקלס ויב"ע ורש"י, כי הוא נופל על העושה בזרוע רמה נגד המוחים בידו, כמו המתפרצים על אדוניהם, ובני פריצי עמך, ופריץ חיות, ומזה הושאל ג"כ על מי שמתגבר נגד יצרו הקם עליו, כי נוהג כדמות הפריץ לטובה, מזה הענין מאמר המשורר (תהילים י״ז:ד׳) לפעלות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ שהמכוון בזה לרנ"ו, כל הנוגע לפעולות שצריך האדם לפעול ולהתנהג בדבר שפתיך שצוית, הן באזהרות הן בקום ועשה, אני שמרתי לעשות כארחות הפריץ, כמו שהוא נוהג לעשות מלאכת חפציו שעומד בזרוע נגד מתקוממיו, ככה עשיתי אנכי במנהגים טובים. ומלת עליך כאן ענינו התעלות והתרוממות מעלה, כמו ואת עלית על כולנה (פאָרצוג, הערפאָרטהון), הנה אחרי השתוממות המילדת עליו לאמר מה פרצת, מה מאד התגברת והתחזקת סיימה עליו בברכה, עליך פרץ, פי' עלויך וחשיבותך יהיה פרץ, להתרומם בזרוע רמה נגד מתקוממיך ולעמוד תמיד בפרץ, ועל כונה זו תיב"ע ועליך אית למתקף דאנת עתיד למחסן מלכותא, ובמכדרשב"י (משפטים ק"ד א') בג"כ פרץ אתתקף הוה בתוקפוי מה דלא הוה הכי לכל בני עלמא וע"ד בניינא דדוד שארי חשבונא מפרץ. ודבריו קרובים אל הפשט: