הכתב והקבלה · שמות · פרק 32 · פסוק 15

משני עבריהם מזה ומזה. זה היה פלא גדול שהכתב היה נקרא כסדורו משני העברים (אין זה ברור, עיין פירש" ורש"א שם בשבת ק"ד) מה שאין כן בכתב שלנו, כי מלפנים היא בסדורו ומאחריו מהופך, ואמר מזה ומזה משני הצדדים והם פנים ואחור. ויתכן לפרש משני עבריהם לרמז, כי יש למשמעות דברי התורה שני עברים נגלה ונסתר, כענין תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כ״ה:י״א) וכתיב (איוב י״א:ו׳) כי כפלים לתושי'. יבאר כי התורה כפולה, ומלבד פשטי התורה יש בה עוד תעלומות חכמה, וע"ז אה"כ אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (רב"ח) והפירוש השני יותר מכוון, כי מה תועלת בנס הגדול הזה שיהיה עשרת הדברות נקראות מצד השני למפרע, ולא עבד קב"ה ניסא למגנא. וביותר לדעת ר"ס בירושלמי (שקלים פ"ו) שהי' ארבעים על כל לוח ולוח, אין הדעת מתיישבת לומר שנכפלו עשרת הדברים בסגנון אחד מכל ארבעה צדדי הלוחות, בכדי שמכל צד שיאחזו הלוחות יוכל לקרוא אותם מבלי שיצטרך להפכו מצד לצד, אבל הכוונה האמתית היא שהיה מבואר על הלוחות הנגלה והנסתר שבתורה, המתחלק לארבעה פנים, פשט רמז דרוש סוד, ולדעת ר"ס היו ארבעה פנים האלה בכל אחד משתי הלוחות, לכן אמר ארבעים בכל לוח, ויהיה לפי"ז מזה ומזה, על צדדי הלוחות מימין ומשמאל, ומשני עבריהם, על פני הלוח ואחוריו, (וכבר עוררנו ע"ז בהגהת מאמר התורה, המתחיל מתועלת הסדר בלמודים):