הכתב והקבלה · בראשית · פרק 6 · פסוק 2

בני האלהים. כמו שהונח על יחיד שם איש אלהים להתיחדו לענינים רוחניים אלהיים, ככה הונח בני אלהים על רבים המיחדים עצמם לכמו אלה, כי שם בן שיחובר אל אחד משמות המקרה יורה על המתואר במקרה ההוא, כמו בני נביאים, בני בליעל, בני עולה, בני חיל, או יהיה שם אלהים כאן חיל והוא תאר על כומרי אלילים, כי לדעתם המשובשת תארו את שם כומריהם בשם אלהות (גייסטליכע) ועליהם נאמר (בא י"ב י"ב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים כמבואר שם. והודיע הכתוב שהאנשים האלה הרשיעו מעשיהם הם החלו לפרוץ גדר העריות, כי עד הנה כל הנולדים היו תואמים זכר ונקבה, ותהי האחות אשה לאחיה הנולד עמה, לכן היו גדורים מעריות, ולא היה איש שם על לב לתת עיניו באשה אחרת כי הורגלו באחיותיהם שהיה עצמם ובשרם, כמו שבדורות אשר אתנו לא יעלה על לב איש לתת עיניו באחותו, וליקח אותה לו לאשה אף שהיא יפת תאר כי תועבה הוא בעיניו ונגד טבעו, ככה היה אז להפך בטבע בני אדם שלא היה נותנים עיניהם על יופי אשה שאינה אחותו ולחמוד אותה, אמנם אלה הכומרים החלו לפרוץ גדר זה וישאו את עיניהם לראות על יופי בנות בני אדם ויקחו להם נשים לפי בחירתם כאשר התאוה נפשם, ולא השגיחו בין נשואות לפנויות, לכן הוסיף קרא מלת מכל:

כי טבת הנה. כשהיו מטיבין אותן מקושטת לכנוס לחופה היה גדול נכנס תחלה ובועלה (רש"י מרבותינו), לדעתם יאמר רוו"ה מלת ויראו כטעם וידעו והוא כנוי לשכיבה וכטעם וראה את ערותה והיא תראה את ערותו (ויקרא כ׳:י״ז), ומלת טבת אין ענינו כאן על היופי המראה רק לשון קשוט דוגמת ותיטיב את ראשה (מלכים ב ט׳:ל׳) טוב מאד (לעיל א') תרגומו תקין לחדא, ולפי"ז חלק ראשון דקרא הוא מאמר שלם מחובר מנושא ונשוא, יאמר שבני אלהים ידעו את בנות האדם כאשר היו מקושטות, וסתם זמן הקשוט לבנות הוא עת הכנסתן לחופה, וטעם מלת כי כאשר, ובחלק השני מן הכתוב הוסיף חמס אחר כי לקחו בחזקה את הנשים ללקוחים גמורים כי הענין הראשון לא היה רק דרך זנות בעלמא, ודברי הרא"ם בזה דחוקים: