הכתב והקבלה · שמות · פרק 9 · פסוק 29

אפרש את כפי. לא יתכן שיעלים התפלה העיקרית ויזכיר פרשת כפים לבד שהוא כטפל אל העיקר, לכן נ"ל כי לשון פרישת כפים משמעותו ג"כ תפלה, כמאמרם (ברכות ט"ז) בשמך אשא כפי זו תפלה, כי גב היד והרגל נקראו כף לפי שהם נכפפים, והכפיפה היא ג"כ סימן הכנעה, לכן על הנכנע בנפשו ושפל ברוחו נאמר כפף נפשי (תהילים נ״ז:ז׳) זוקף כפופים, וההכנעה היא בעצמה התפלה. וכן נפתולי נפתלתי (ויצא למ"ד) פירש"י לשון תפלה ע"ש עקושי השתחויות ופתלתולי הכריעות הנעשים בתפלה שמקורם הכנעה נפשית ושפלה פנימית. ולזה נקראה התפלה עבודה ועבדתם את ה"א זו עבודת התפלה שהיא בלב, להיות כעבד נכנע לפני אדון כל ית'. ובלשון ארמי ישמש מצלי על השפלת הקומה למטה, כי נפלי על אפייהו מצלי אצלויי (ברכות ל"ח), וישמש גם על התפלה לא הוי מצלי אלא ביני עמודי. ובדרך זה מלת אפרוש ענינו הדבור, כמו כסיל יפרוש אולת (משלי י״ג:ט״ז-י״ז) שענינו גלוי ופרסום הדבר ע"י דבור פה (ע"ש רש"י), ובמדוייקים הוא בשי"ן שמאלית. ולזה ת"א ויב"ע אפרוש את כפי אפרוש ית ידי בצלו, ואין זה מהם הוספה על לשון המקרא כ"א ביאור המכוון. וראיתי להרא"ש שכ' דלענין הסרת הברד שאינו רק בשב ואל תעשה, כמו שנאמר הקולות יחדלון לא הוצרך תפלה רק רמז בעלמא, ובפרישת כפים זולתי תפלה יספיק. ואין זה נכון כי בכל מקום ענין פרישת כפים המכוון בו תפלה: