הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 58

וכבס שנית. לשון טבילה, תרגום של כבוסין שבפרשה זו ליבון ויתחוור חוץ מזה שאינו לליבון אלא לטבול לכן תרגומו ויצטבע, וכן כל כבוסי בגדים שהן לטבילה מתורגמין ויצטבע (רש"י), וכן אמרו בת"כ הראשונה להסגיר את נגעו והשניה לטהרו. ואמר הרנ"ו כבוס ללבון הוא להעביר הכתמים בסממנים, וכשבגד לבן בא במים אע"פ שלא יכובס בנתר ובורית, ע"י שפשוף לבד מתלבן ג"כ קצת משחררותו ומזוהמתו, לכן כל טבילת בגדים נקראו כבוס, ע"כ. ואין טעמו מספיק, דא"כ היו צריכים שפשוף בכל טבילת בגדים. לכן נ"ל בדעת רבותינו הכוללים בלשון כבוס דקרא גם הוראת הטבילה הוא זה, כי שרש כבס משתתף עם שרש כבש, שבשי"ן ימנית, שהוראתו שני עניני דחיקה והדוק, אם דחיקת הבגדים והדוקם זה עם זה, או דחיקת הדבר להכריחו לרדת ממעלה למטה, כמו העגלה כובשת הקרקע (ביצה כ"ג), שאופן העגלה שעושה חריץ עמוק בקרקע איננו חופר בו כ"א דוחק את חלקי העפר שתחתיו. וכן מכבש (פרעססע), שכובשים בו הבגדים אחר הכבוס לתקנם ולקפלם כראוי, שנדחק בגד בבגד ומהדקם זה עם זה (שבת קמ"א), ויורה שרש כבש בלשון ארמי גם על מה שלמטה, כמו וערפל תחת רגליו (תהילים ח׳:ז׳"י) תרגומו ענן אמטתא כבש קדמוי, לכן ישומש לשון כבש גם על דחיקת הדבר להכריחו לרדת ממעלה למטה, כמו יכבוש עונותינו (מיכה ז׳:י״ט), כף המאזנים של זכיות שהוא למעלה לקלותו כובשו להורידו מטה עד תיכריע את הכף של חוב (ר"ה י"ז), ועל המתבייש להרים פניו מעלה יאמרו כובש פניו בקרקע. ומזה הכפישני באפר (איכה ג׳:ט״ז) בחילוף הפ"א בבי"ת, וכמו הכבישני, דחק את ראשו וכפפו למטה אל העפר (נידערגעדריקקט); ושני מיני דחיקות אלה שבשורש כבש ישנם ג"כ בשרש כבס, כי כבוס הבגד במים בבורית ונתר המנקים זוהמת הבגד ומלבנים אותו נעשה ע"י דחיקת חלקי הבגד זה עם זה אם בידי הכובס או ברגליו עד שנדחק ממנו כל טנוף וזוהמא ומתלבן (וואשען, וואלקען), והנה בגדים וכלים קלים הם ע"פ המים לכן הם שטים וצפים מלמעלה, ורק לסבת כח המכריח אותם ירדו למטה מן המים ובסור כח הדוחה אותם מטה יעלו מעלה מעצמם, לכן הונח על טבילת הבגדים לשון כבוס (אונטערדריקקען, אונטערטויכען), שהוא הכבישה והדחיקה להורידה מטה אל תחת המים. וכבר מצאנו לרבותינו שמשתפים שרש כבש עם כבס (סנהדרין ק"ד) אל מסלת שדה כובס, מאי כובס דכבשינהו לאפי'. ובילקוט פינחס כבשים בני שנה, כבשים שהם כובשים עונותיהם, שהם מכבסים ומלבינים עונותיהם. וברור הוא שלסבת השתתפות הוראת כבס עם כבש עשו כן, וכמבואר במה שקדם. והנה כל מקום שנאמר בתורה כבוס בגדים אצל הטומאה אינו הכביסה ללבן הבגד, כ"א טבילת הבגד במקוה לטהרו מטומאתו, וכמה השתבשו המתרגמים האשכנזים שהשוו לתרגם בכל המקומות כבוס (וואשען) ולא שמו על לבם שבמקומות הטומאה לשון כבוס הוא הטבילה (אונטערטויכען):