עדה וצלה. לפי קבלת רבותינו אין עדה וצלה שמות תולדותיהן כ"א שמות כנוייהן כי מנהג רע היה בימי דור המבול לקחת להם שתי נשים, אחת לפ"ו ואחת לתשמיש שהי' משקה אותה כוס של עיקרין כדי שלא תלד, אותה של פ"ו היה מכנה אותה "שם עדה" כלומר זו היא להריון לבד להוליד ממנה בנים, שאין לבעלה עמה שום קרבת הדעת וחביבות כי נשארה נזופה ואבלה יושבת גלמודה מרוחקת וסורה מבעלה לכן כנו אותה בשם עדה, שבלשון ארמי נקרא ההריון עדוי, עצבונך והרונך תרגם ועדוייך, וגם בלשון עברי יש דוגמתו, שההריון נקרא עדנה, אחרי בלותי היתה לי עדנה, תיב"ע עדוייך. ונכלל בשם עדה גם לשון ריחוק וסרה, כי תרגום ויסר ואעדי. ואותה האשה שלקוחה לתשמיש לבד היו מכנים אותה בשם צלה, כלומר זו היא היושבת מקושטת בצל בעלה וכנפיו, ולשון צל הוא כנוי לטובה הזמנית שיתענג בה האדם לשעתו כבקהלת ויעשם כצל. והודיע הכתוב כי גם למך הלך במנהג הרע הזה לקחת לו שתי נשים על כונה מגונה זו:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · בראשית · פרק 4 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e