הכתב והקבלה · דברים · פרק 32 · פסוק 9

כי חלק ה' עמו. בהנחל עליון לכל שר ושר אומה שלו בחר לחלקו את עמו ולקח א"י לנחלה שלו ונתנה לישראל, לכן אמרו כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה לפי שהוא תחת השרים, אבל א"י אין שום ממשלה לע' שרים עלי', לכן אף הכותי הדר בא"י צריכים לקיים כל המצות, כמ"ש אצל הכותים ואת משפט אלהי ארץ, וזהו כי חלק ה' עמו מה שלקח ה' לחלקו נתן לעמו, יעקב חבל נחלתו, פי' ליעקב ובניו נתן חבל נחלתו (הגר"א) ולולי דברי המפרשים בזה הייתי מפרש חלק לשון שעשועים ותענוג (פערגניגען, ערגעטצען) כי שם חלק נרדף עם שרש שעע, שניהם יורו על דבר שוה וישר הבלתי פגום ואין בו עקמימות, חלקת צואריו, חלקי אבנים (שמואל א י״ז:מ׳) תרגומו שעיעי אבנים, וכן הוא בעברי לא רחצתי למשעי (יחזקאל ט״ז:ד׳) שפירשו רשב"ם לא רחצתי להחליק הבשר ולעדנו, ולהיות שכל דבר חלק הוא השתעשעות ותענוג לממשמש בו, לכן שניהם יורו על הנעימות הנמצא בדבר שמשעשע את האדם ומשיגו נחת ומרגוע, כמו החליק אליו בעיניו (תהילים ל״ו:ג׳) תרגומו שעיע לי' בעינו, ידבר דברים הערבים אל לב השומע, ככל דבר חלק המענג את חוש המישוש, בחלק שפתי' תדיחנו (משלי ז׳:כ״א) בשעיעותא דשפותהא, והוא בעצמו לשון שעשועים, ושעשע יונק על חור פתן (ישעיהו י״א:ח׳) שחוק של תענוג ומציאת מרגוע בו, אשתעשע במצותיך, בחקותיך אשתעשע, ואהיה שעשועים יום יום, ואף שלשונות חלק הנמצאים במקראות אינם רק הנעימות למראית עין ובאמת הוא מן הנמאס, הנה כמוהו שרש לקח שישמש על הדבור המגונה בעצם והוא נאה במתק שפתים, כמו הטתו ברוב לקחה, ומ"מ ישמש גם על הדבור היותר משובח כמו יערוף כמטר לקחי, על התורה שבדברי' הנעימים תקח ותמשיך את הנפשות אלי', ככה לשון חלק על נעימות האמת, יאמר המשורר לדעתי, חלקי ה' אמרתי לשמור דבריך, ואמר המשורר אליו ית', חלקי ר"ל שעשועי ותענוג יש לי בשמירת דבריך, וזה לשון חלקנו שאנו מתפללין עליו ותן חלקנו בתורתך, לפי שחכמת התורה נעלמת מאד ולחסרי השגה כמונו מיגעת דעת האדם אשר יעמול להשיג תעלומות חכמתה, לכן מבקשים מאת החונן לאדם דעת, לחונן אותנו במתנת חנם להיות חלקנו כלומר השתעשעותנו בתורתך שנמצא עונג ונחת רוח בהשגת המבוקש, וזה לשון חלק שהזכירו רבותינו "חלק לעולם הבא" ר"ל השתעשעות ועונג הנפשי העליון בעולם הרוחני, והנה מאהבת ה' את יצירי כפיו תאר אותם, ילד שעשועיו (ירמיהו ל״א:כ׳) נטע שעשועים (ישעיהו ה׳:ז׳) וזהו ענין כי חלק ה' עמו, כביכול הוא ית' משתעשע עמהם ונחת רוח לפניו כשעושים רצונו, וקצת סמך לענין זה מדברי רבותינו ברבה (פ' תולדות פרשה ס"ה) ואנכי איש חלק כמה דאת אמר כי חלק ה' עמו יעקב, ע"כ, שתפו חָלק עם חלק:

יעקב חבל נחלתו. ת"א עזב אחסנתי', ורש"י פי' כחבל העשוי בשלשה גדילים, והוא ובניו היו לו לנחלה, ולולי דבריהם הייתי מפרש חבל מענין חבל נביאים (מ"א יו"ד) ותרגומו סיעת ספריא, והוא תאר לקבוץ חברה קשורים יחד בחבלי אהבה (געזעללשאפט פעראיין). - נחלתו מענין חלי כתם (משני כ"ה) ותעד נזמה וחליתה (הושע ב׳:ט״ו) וענינו תכשיט וקשוט כמ"ש רש"י מלשון ערבי, וכמו שנאמר מן חלה, נחלה מכתך (ירמיה למ"ד) שאמר על המכה נפעל אף שהיא פועלת, כיון דמרוב החליים אשר במכה היא כנפעלת אל החליים כלומר מלאה מהם (כמ"ש הרשב"ם שם) ככה מן חלי נאמר נחלה בנפעל כלומר מלאה קשוטים ותכשיטים מכל צד, מענין זה נחלו פתאים אולת וערומים יכתירו דעת (משלי י״ד:י״ח), נחלו דרישא נגד יכתירו דסיפא, וטעמו הפתאים מתקשטים באולת, וערומים יכתירו עצמם בדעת, וכן כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים אולת (שם ג') ינחלו דרישא נגד מרים דסיפא, וטעמו הכסילים מרימים ומתקשטים באולת, והחכמים יתקשטו במעשים נכבדים, וכן נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה, לפי שהעדות משמחים את הלב לכן חשובים בעיניו כתכשיט, ונביא הנביאים התפלל על גלוי שכינתו ית' בלשון ונחלתנו (כי תשא ל"ד ט') המכונה בלשון כבוד, וירא כבוד ה' אל כל העם (שמיני ט') כבוד ה' נראה בענן (בשלח ט"ז), ומקום המקדש המיוחד לגלוי שכינת כבוד אל נקרא הר נחלתך (בשלח ט"ו י"ז) וקרא כאן יעקב ובניו חבל נחלתו. כלומר חברת כבודו הודו ותפארתו, כלומר קבוץ שייחדו הוא ית' לספר כבודו ותפארתו (ווירדיגער פעראיין) חברה שהוא ית' כביכול מתפאר ומתקשט בהם, כי הם חשובים אליו ביותר, כאמור ונשא אהרן את שמות בנ"י על שתי כתפיו לזכרון לפני ה', ויהיה לפ"ז חבל נחלתו כמו ישראל שבט נחלתו, (ירמיה יו"ד ט"ז) מעם נחלה (ואתחנן ד' ך') כמו עם סגלה (ראה י"ד ב') סגלה הוא דבר יקר וחשוב הנגנז בתוך האוצר, והיינו נחלה מענין חלי כתם, ובספרי איתא, מהיכן המקום מכיר את חלקו מיעקב שנאמר כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו, ואומר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ועדיין תלי' תני' בדלא תניא אין אנו יודעין אם המקום בחר לו ישראל לסגלתו אם ישראל בחרו להקב"ה ת"ל ובך בחר ה"א להיות לו עם סגלה (ראה י"ד) ומנין שאף יעקב בחר לו הקב"ה שנאמר (ירמיה יו"ד) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו, ע"כ. הנה שיתפו רבותי' נחלה עם סגלה לענין אחד, כי המכוון בשניהם אחד, דבר יקר וחשוב שמתקשטים ומתפארים בו, ובמכילתא דר"י פרשת בשלח (פרשה יו"ד) איתא, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, בהר שהבטחתנו בו שנאמר (יחזקאל כ׳:מ׳) בהר קדשו בהר מרום ישראל וגו', פירשו בהר נחלתך, בהר שישראל מרוממים ומפארים אותו, ואמרו עוד שם, ארבעה נקראו נחלה, בית המקדש שנאמר בהר נחלתך, ארץ ישראל נקרא נחלה שנאמר (שופטים י"ט יו"ד) ארצך אשר ה"א נותן לך נחלה, התורה נקראת נחלה שנאמר וממתנה נחליאל, וכן מקבלי תורה קרויים נחלה שנאמר (יואל ד׳:ב׳) עמי ונחלתי ישראל, אמר הקב"ה יבואו ישראל שנקראו נחלה לא"י שנקראת נחלה ויבנו ביהמ"ק שנקרא נחלה בזכות התורה שנקראת נחלה, לכך נאמר בהר נחלתך, ע"כ, לפי שלא אמר הכתוב חבר נחלתו, כלשון חבר כהנים, (הושע ו׳:ט׳) והוציאו בלשון חבל, לכן דרשו בו רבותינו גם להוראות אחרות שישנם בלשון חבל: