הכתב והקבלה · בראשית · פרק 7 · פסוק 7

מפני מי המבול. מקטני אמנה היה שלא נכנס עד שדחקוהו המים (רש"י מרבותינו) וזה למאן דדרש בדורותיו לגנאי, ולמאן שדרשו לשבח נכנס נח אל התבה בעשירי לחדש בו ביום שנצטוה, והכי איתא בפרקי דר"א, בעשירי לחדש נכנסו כלם אל התבה ובי"ז בו ירדו מי המבול על הארץ, ולדידי' טעם מפני המבול, להודיע שבאו גברי לחוד ונשי לחוד, אף שהי' שבעה ימים קודם לפורעניות מ"מ פירשו מסבת הצער המעותד לבוא (משכיל לדוד) ומה שאמר אח"ז, בשבעה עשר יום לחדש וגו' בעצם היום הזה בא נח וגו' היינו שבי"ז היתה ביאה מוחלטת שלא יצאו עוד ממנה' אבל בעשירי שבא מפני הצווי, היא היתה ביאה שאינה מוחלטת, כי בשבעת הימים האלה הי' יוצא ובא, להביא אל התבה דברים הנצרכים, כלי בית כלי תבשיל ומיני מאכל לו ולבהמתו, גם לימי אבלו של משותלח הי' להספידו, ולמ"ש (סנהדרין ק"ח) שקבע להם הקב"ה שבעת ימים אלו לשוב בתשובה, הי' נח יוצא אליהם לדבר עמהם אולי ישובו (רז"ל) וכבר מצאנו לשון ביאה שאינה אלא תנועה והכנה אל ביאה תכליתית ומוחלטת, כמו והנה גמלים באים, ארחת ישמעאלים באה מגלעד, בעל החלומות הלזה בא, שאין בכל אלה ביאה תכליתית ומוחלטת כ"א תנועה המכשרת אל תכליתה, וכזה ביאת נח בעשירי לחדש, אמנם ביאתו בי"ז היא הביאה התכליתי והמוחלטת, ובביאה זו האחרונה הוסיף הכתוב להודיע, כי החיות והבהמות הרמש והעופות שבאו אל התבה, למינהם באו, ר"ל כל השייך למין החי' וכל מה שיתיחס אליו מין בהמה, וכן בכלם, עמ"ש בראשית א' י"א למינו: