הכתב והקבלה · בראשית · פרק 11 · פסוק 31

ויצאו אתם. מלת ויצאו שב אל לוט ואל שרי, ומלת אתם שב אל תרח ואל אברם, כי לוט נלוה אל תרח זקנו, ושרי אל אברם, (כ"כ המפרשים) ולדעתי מלת את שעל הצירוף (מיט) ישמש בין למלת היחס, את יעקב איש וביתו באו, בין לשם דבר (דאס מיט פערבונדענע) כמ"ש בתולדות (כ"ה ל"א) את בכורתך, ובמצורע (י"ד ל"א) את אשר תשיג ידו, לפ"ז נוכל לומר כי מלת אתם כאן הוא כפול בהוראתו, ישמש למלת היחס ולשם דבר, וטעם אתם הנטפל עמהם (איהר אנהאג מיט איהנען) כי לא יצאו הם לבדם, כי גם עבדיהם ושפחותיהם הלכו עמם עם הרכוש, כמו שהוזכר (לך לך י"ב ה') כל רכושם ואת הנפש:

מאור כשדים. לדעת רבותינו יהיה אור כשדים כפשוטו מלשון חמותי ראיתי אור, ואמר ויצאו אתם מאור כשדים, ותרח לא יצא מן הכבשן אבל אברם הוא העיקר, או המקום נקרא כן בעבור הנס כמו ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה וירמוז הכתוב כי בצאת אברם מן הכבשן יצאו כלם משם, ופי' בארים כבדו ה' לדעתי כדבריהם, כי הם ההרים הגבוהים ששם עושים אור ומשיאין משואות להודיע החדשות מהר למרחקים כאשר אמר באיי הים שם ה' אלהי ישראל, והענין שיודיע בכל העולם הנס והפלא הנעשה להם בכבוד השם, וכן מאורת צפעוני החור שלו ששם אורו וחמימותו הגדול כמו שקורא אותו שרף. וראיתי במדרש קומי אורי על כן בארים כבדו ה' במה מכבדין אותו באלין פנסייא כגון העששיות שמדליקין בבתי כנסיות בכל מקום אפי' באיי הים לכבוד השם, הרי שהם עושים בארים מלשון אש כפשוטו (רמב"ן), ועמ"ש בפרשת לך לך: