הכתב והקבלה · בראשית · פרק 41 · פסוק 8

ותפעם רוחו. ובנבוכדנצר אמר ותתפעם רוחו (דניאל ב׳:א׳), לפי שהיו שם שתי פעימות שכחת החלום והעלמת פתרונו (רש"י מב"ר), והוא לכאורה דרש רחוק מאד ממשמעות התיבות, כי ההבדל שבין בנין נפעל לבנין התפעל כפי שהורונו בעלי לשון הוא, שהנפעל מקבל הפעולה ברוב מזולתו, וההתפעל מתוכו, ועוד יש בהתפעל סגולה מיוחדת שאינה בנפעל, כי הנפעל מורה על דבר שהוא כן באמת, וההתפעל מורה על חקוי הדברים ודמוי הענינים בנפש, יהיה כן חוץ לנפש או לא יהיה כן, כמו יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (משלי י״ג:ז׳-ח׳) ופירש"י מראה עצמו עשיר, או שהוא מתעשר בגזל עניים, ולשני הפירושים אין העושר כ"א לפי הדמיון בלבד, וכן ממתכבד וחסר לחם (שם י"ב) פירש"י ממתכבר בעיניו, וככה איש מתהלל במתת שקר (שם כ"ה), שכב על מטתך והתחל (שם י"ב), וישכב אמנון ויתחל (שם), הראה עצמו חולה ורבים כאלה, ועוד מסגולתו שיורה לפעמים על חזרת הענין והתעסקות בו, מה שלא יורה הנפעל, אבל מעולם לא עלה על הדעת שיהיה בהתפעל כפל ענין הוראת הנפעל, עד שיפורש ותפעם פעימה אחת ותתפעם שתי פעימות ! ואמר רוו"ה דלפי המתברר מדברי התנחומא (פ' זו) גם בנבוכדנצר לא היה שכחת החלום באמת כ"א לפי הראות, שעשה עצמו כאלו שכחו, כי אמר אם אומר להם החלום אולי יבדו מלבם פתרון שלא אוכל לעמוד על אמתתו, כי אולי הוא לזמן רחוק כמו שפתר דניאל באמת, לכן בקש מהם שיגידו לו חלומו אשר חלם, ואם יש בחכמתם כן אז ודאי ידעו גם פתרונו על נכון, וזה שאמר להן הן חלמא אמרו לי ואינדע די פשריה תהחווני, היוצא מזה הספור, כי הפעימה של נבוכדנצר פי שנים ברוחה, פעימה ואינה פעימה, פעימה מצד העלמת הפתרון והיא פעימה באמת והיא יכונה לבנין נפעל, ופעימה מצד שכחת החלום והיא אינה פעימה באמת כ"א לפי הדמיון, לכן היא נכונה לבנין התפעל, ועתה ראה והפלא מחכמת בעל הטעמים ואמתת המסורה, וזה שכבר אמרו הקדמונים שמדרך ההתפעל להניח הדבור בתיבתו מלרע, אף בבא בוי"ו הפתוחה בראש תיבתו, כמו ויתנכר אליהם, ויתמודד על הילד, ויתגעש ודומיהם, ובנפעל שיכון התיבה מלעיל, כגון וינגף וילחם ויצמד, וכן כל וינחם מלעיל, בר מן ב' מלרע ואמרו ששני אלה הם באמת מן ההתפעל הקל, כי כבר מצאנו התפעל קל, ויתפקדו, התפקדו, וכן דעת רש"י שהרי הוא חבר יחד ותתכס (לעיל כ"ד כ"ה) עם ותקבר ותשבר, והורה בזה שגם הם מן ההתפעל להיותם מלרע ותמצא כי הם מההתפעל, וכן שיטת כל המתפעל ואין בו זרה, כי אם ותתפעם רוחו דנבוכדנצר שהוא בא מלעיל כמנהג הנפעל, לפירושי הוא מורכב משניהם, להורות על שני מיני הפעימה שהזכרתי, שהאחד, היתה באמת והוא הנרמזה בנפעל, והאחרת לפי הדמיון והיא הנרמזת בהתפעל, ולכן בדברו עם חכמיו לא אמר להם ותתפעם רוחי כ"א ותפעם רוחי לדעת החלום וכמו שאמרנו, ובזה דעת רבותינו מסכמת עם יסודי הלשון: