הכתב והקבלה · בראשית · פרק 31 · פסוק 39

גנבתי. להמפרשים היו"ד נוסף והנגינה מלרע ואין לטעות שהיו"ד לכנוי המדבר דא"כ היתה הבי"ת ראוי' להיות נקמצה, אבל רבתי בגוים שרתי במדינות (איכה א׳:א׳) הנגינה מלעיל להבדיל בין היו"ד הנוסף ובין יו"ד סימן המדבר (רשב"ם). ואונקלס תרגם נטרית ביממא, נראה שהוא מפרש לשון גניבה ענין העלם וכסוי, וכמו שתרגם ותגנב אותי וכסית מני, ולרוו"ה היו"ד בשניהם לכנוי המדבר, והבי"ת בשו"א כדי להריץ התיבה אל אשר לפניה, וטעמו הנגנבת ממני ביום והנגנבת ממני בליל' מידי תבקשינה, ויהי' מידי תבקשנה משמש לפניו ולאחריו: (מב)

ופחד יצחק. דדחיל לי' יצחק, כ"ת אונקלס ויב"ע, מי שיצחק מפחד ממנו, לפי שפחד מה' ומסר עצמו בדבר העקדה (רד"ק) ולמה דאיתא במכדרשב"י (לך לך פ"ז ב') יצחק אודע לכלא דאית דין ואית דיין לעילא לאתפרע מרשיעיא, ואיהו אתער דינא בעלמא בגין דידחלון לי' לקב"ה כל בני עלמא נראה דלכן כינה את אלהים בשם פחד יצחק כמדתו כי לימד את הרבים לפחד מאימת משפטי ה' ודיניו, כי עזו ואפו על עובדיו ושלא ינקה ה' כל עושי עול ורשע, ושמים וארץ עומדים לדיניו, כי כלם עבדיו להיות שלוחיו, וכל גלולי עונות העושים כתמים מגואלים בנפש האדם, הם למאור פניו ית', ובזה השיב רבים מעון והזכיר יעקב שם זה למען הפל אימתה ופחד על לבן לבלי עשות מה שחשב בלבו לעקור את הכל וימנע מפחד העונש המעותד עליו: