ואתה צויתה. כתוב בה"א בסוף התיבה ע"פ המסורה, ואמרו עליו במכדרשב"י, ה"א דייקא, דמשמעותו דיוסף תבע להון. כוונתו בזה, כי אות ה"א הנתלית בסוף הפעלים, יורה על עשיית הפעולה בחפץ ורצון, (כמש באוציאה נא דלוט, בשלחה הנער אתי, וצויתה אותו לעיניהם דמשה בפנחס) ובא כאן הה"א בפעל צויתה, להורות שהיתה צווי פרעה זה אל יוסף מרצונו של יוסף, כי הוא השתדל מעצמו לבקש מאת פרעה לתת רשוח לשלוח עגלות לנסיעת אביו, כי בשנות הרעב לא היו רשאים להוציא עגלות ממצרים בתבואה, כדי שלא תחסר התבואה כ"כ מן המדינה, ולפי שהיה הצווי מרצונו של יוסף, לכן נתלית הה"א בסופה, עי' בהעלותך י"א ט"ז אספה לי. ולזה נאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, ולא נאמר אשר שלח פרעה, ולכן היו העגלות סימן לעגלה ערופה לרז"ל, ואם מצווי פרעה לבד שולחו העגלות לא יתכן היותם לסימן זה, ראה איך דרשתם מיוסדת על אדני דרכי הלשון:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · בראשית · פרק 45 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עגלות. תיב"ע סרני דמינגדו בתורתי, וכפרשב"ם עגלות ובהמות למשוך, כי לא היה אדם יכול להוציא מן המלכות עגלה כ"א ע"פ פרעה, ודוגמא לזו בתלמוד אין פרה וחזירה יוצאה ממצרים אא"כ נטלה האם שלה, ולפ"ז אפשר עגלות כאן כפול בהוראתו, מן רכב (וואגען), ופרה רכה (יונגעס רינד), וטעם עגלות, פרות רכות אסורות במיני רכב, ואין קפידא בשינוי התנועות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e