הכתב והקבלה · שמות · פרק 10 · פסוק 12

השאיר הברד. ובפ' ט"ו אמר אשר הותיר הברד, ויראה ההבדל בין שאר לנותר בהבדל כוונת המשייר, אם כוונתו על המשוייר לתכלית מה, כי חלק הנשאר חשוב עליו ושוה בעיניו כמו חלק הראשון, אז חלק המשוייר יקרא שאר, אמנם אם חלק השני אינו בעיניו כ"א כתוספת בלא מתכוין אליו אז חלק המשוייר יקרא נותר, אמר וישאר אך נח, וישארו שני אנשים במחנה, להתעלות חשיבותם ויתרונם יקראו שאר, ובמנחת שהקומץ ממנו הוא למאכל גבוה אמר על החלק ממנו והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו, שאיננו כ"א למאכל אדם ונופל ממדרגתו בערך חלק הראשון, יעקב אמר על בנימין בנו והוא לבדו נשאר, כי ליעקב היה בנימין חביב מאד להשתארו לבדו מאשתו האהובה עליו ומאחיו שהיה לו לבן זקונים, אמנם יהודה אמר על בנימין ויותר הוא לבדו, כי מגודל טרדותיו ע"י יוסף ובנימין שהיו לו עד הנה לפיקה ולמכשול קראו נותר, ועל מאמר (ויקרא יו"ד) אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים, אמרו רבותינו מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה, ויצא להם כן משקראם קרא בשם נותרים ולא נשארים, ועל מאמר ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות אמרו רבותינו, החולות והגרועות, ג"כ מדלא אמר הנשארות, ולזה הבדילה התורה בלשונה בין פ"ר לפ"ש, דבראשון נאמר לא תותירו, ובשני לא ישאירו, כמו שיבואר שם. ועל מאמר (פי"ט) לא נשאר ארבה אחד אמרו אף המלוחים שמלחו מהם, והיינו ג"כ משלא קראם בשם נותר כ"א נשאר; והנה כאן אמר לשון השאיר כי החטה והכסמת שנשארו מכל העשבים שנלקו ונפסדו הוא דבר נכבד הראוי לתארו בשם שאר, אמנם על עצי השדה שבמכת הברד עדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות שאמר עליהן קרא ואת כל עצי השדה שבר, ששיבר הענפים והפארות ולא נשאר כ"א עיקר האילן שהוא בערך הענפים כטפל, כי הענפים מהם ההנאה קרובה יותר מן העיקר, לכן אמר בהם קרא את כל פרי העץ אשר הותיר הברד (עי' רמב"ן ע"פ העץ הצמח יו"ד ה'):