הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 18

ואת הרחם. ת"א ירקרקא ולכן רגילים לתרגמו (גרין שפעכט), וזה בלתי מסתבר כלל כי כמה עופות טהורים שמראיהן ירוק ואיך יכנה הלשון את העוף ע"ש המראה ויש כמוהו לאלפים, גם מיני (שפעכטע) רבים מהם שחורים ומהם לבנים ומהם אדומים ולמה יזכיר רק הירוק שבמינו, ואמר הרוו"ה ומצאתי לבעל הפרחון שאמר. הרחמה עוף לבן וכנפיו שחורים כשעור גוף העורב ולא יצפצף ואין לו קול כלל, חוטמו ירקרק וכן רגליו ואין בראשו נוצה, ומי שלוקח נוצה מכנפיו ומשליכה בין רגלי האשה המקשה ללדת מיד היא יולדת, עכ"ל. ואם דבריו דברי קבלה נקבל, אכן לא משמע כן מגמ' דחולין (ס"ג) שאמרו רחם זו שרקרק (וכן ת"י שרקרק, והוא ירקרק דאונקלס), וכיון שבא רחם בא רחמים (מטר) לעולם, אמר רב ביבי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק, ופיר"י כשהוא מצפצף נשמע כאומר שרקרק וכו' עכ"ל. ונשמע מזה שיש לו קול והוא מצפצף, וזהו חזיתי ומצאתי בספר ההחכם האסט בספוריו על העופות אשר מצא במדינת מארוקא ויאמר שם בדף 297 לפי תומו, ועוד מצאתי שם עוף אחד שאינו מצוי במדינתינו, והערבים יקראו לו בלשונם סעֶרקראַק והוא בגדלו ממוצא בין היונה (טויבע), ובין העוף הנקרא אצלינו (שטאאר) ומראה החזה וכנפיו כצבע האש ירוק, ואבר שלה שחרחורת וקרוב למראה התכלת (דונקעלבלויא) ומראה גבו הוא חום (ברוין) וחטמו עקום מעט, וידמה לו שהוא מין אמצעי בין המין הנקרא (פאפאגייא) ובין המין הנקרא (עלסטער), והוא שרקרק והוא ירקרק והוא סרקרק: