הכתב והקבלה · בראשית · פרק 20 · פסוק 16

כסות עינים. המכוון במקרא קשה מאד, ועל פירש"י כבר טענו, היאך ימנע ע"י זה הקלון הלא לכל זונה יתנו נדה, ונ"ל במכוונו. כיון שהסתכלות באשת איש אסור כדכתיב ולא תתורו וגו' ואחרי עיניכם ונודע הוא כי במדינות מזרחיות מקפידים האומות גם היום מאד בהבטת פני נשואה, ובפרט בנשי המלכים והשרים שאין רשות לשום אדם להביט בה זולת הסריסים שמשרתים בהיכלם (ערביות יוצאות רעולות, ומדיות פרופות שבת ס"ה) ולזה מעת הנישואין ואילך, הרי הוא כאילו הבעל עושה כסות ומכסה לעיני כל אנשים מלהביט באשתו (ואפשר שמזה נשתרבבה ענין הנומא, כתובות י"ז ב' לכסות פניה, עיין בערוך) וזהו כסות עינים דקרא, כי אחרי שראה אבימלך כי אברהם ושרה העלימו נשואיהן, וגם בני ביתם עבדיהם ושפחותיהם לא גלוי שהיא נשואה (כמ"ש רש"י פ"ה לדעת רבותינו) והנה היא כפנויה לעיני כל, ומסבה זו אין אנשים אחרים נמנעים מלנשוא עיניהם להביט בה ולחשוק אותה, ולזה נכשל גם הוא לקחת אותה אל ביתו. לכן אמר לה, הנה נתתי אלף כסף, כלומר ממון רב הייתי מבזבז לתתו לאחיך אם לא היה מעלים כ"כ נשואין שלכם, אבל היה מגלה, לכל הפחות ע"י בני ביתו העבדים והשפחות, כי הוא אישך, ובזה היה מכסה עיני כל אנשים מלתת עיניהם ביפיך, וזהו הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך, כלומר אם ע"י העבדים והשפחות שהם אתך בבית היה מראה שהוא לך כסות עינים, כלומר אישך, כי אם אלה לא היה מעלימים את הדבר ממילא היה הדבר מפורסם לכל אדם, וזהו ואת כל ונוכחת, כלומר גם לכל אדם היה הדבר מבורר בלי ספק יהיה כלם נצולים מלהכשל בה, מלת נתתי איננו פעל עבר ודאי (איך האבע געגעבען) כי לא הוזכר מקודם רק נתינת צאן ובקר לא אלף כסף, גם אם היה נתינת סך ממון כזה לא היה מעלימו נגד צאן ובקר שהוא טפל אלי', אבל נתתי הוא פעל מורכב, הלואי שנתתי, ומלת הנה יורה על החפץ והרצון (כמ"ש לעיל הנה עצרני) וטעם הנה נתתי, בחפץ ורצון גמור הייתי נותן (איך ווירדע גערנע געגעבען האבען) ומלת הנה השני ישמש להצדיק הדבר ולאמת אותו (כמ"ש לעיל בהן לי לא נתת זרע) וטעם הנה הוא לך, כסות עינים, אם היה האמת ומצדיק שהיא אישך (וואֶרע ער ווירקליך פיר דיך איין פערדעקק דער אויגען, פערהיללונג דעס בליקקעס) ומלת ונוכחת הוא נפעל עבר כמו ונשכחת צור (ישעיהו כ״ג:ט״ו) ונקמץ הכ"ף בעבור ההפסק, וענינו לרשב"ם פרסום, ולרש"י לשון בירור דברים (אשפייביר, ערלייטערט, בעשיעדען, בעשטיממט) והוא נופל על ענין המדובר, וטעמו היה הדבר מבורר, שהיו הכל יודעים בבירור כי אשת איש את (ווארע דיא זאכע קלאר ענטשיעדען) והוי"ו בונכחת כבר כתב ראב"ע שהוא כוי"ו של ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. כפ"א רפה בלשון ישמעאל: