הכתב והקבלה · שמות · פרק 30 · פסוק 36

ושחקת ממנה. שרש שחק לרש"פ ישמש על התפוררות דברים קטנים דקים שנתדבקו יחד, כגון סמים כתושים ומלח דק וזרע שומשמין ועפר ואבק דק וכיוצא בהם שיתדבקו החלקים הדקים לפעמים זה בזה ע"י לחלוח ונעשים גוף אחד, עד שצריך שוב למללם ולנפצם או ביד או בכלי, וא"צ לכתשם שכבר הם כתושים ועומדים, ומזה ואשחקם כעפר ארץ (שמואל ב כ״ב:מ״ג), ואשחקם כעפר (תהילים י״ח:מ״ג), שהעפר בעצמו בעל חלקים דקים ומה צורך לשחיקה, בזולת שלפעמים מתדבקים ונעשו צרור אחד עד שצריך שוב למללם, והיא מליצה נאה שמדמה המשורר דבוק האויבים כדבוק חלקי עפר שאין צריך כתישה בכח רב כ"א שחיקה בכח קל ובאפס יד ישברו, וכן אבנים שחק, מים (איוב י״ד:י״ט), שאין במים הרכים כח לכתוש אבנים ולכתתם כמו שעושה המכתש רק שפין ומשפשפים באבנים כשיעברו עליהם תמיד והם נמוחים, והאבק הדק הנשחק מן הדבר ע"י משמוש וטלטול מרובה יקרא שחק, וכשחק מאזנים נחשבו (ישעיהו מ׳:ט״ו), והוא האבק הנדבק בכף מאזנים הנשחק מדברים הנשקלים בו שהוא קל כל כך עד שאינו הכרעה כלל במשקל ואינו חשוב כלום, ואפשר שלשם כך נקראו השמים שחק, כמו ושחקים ירעפו טל, כנוי לאותו שטח של אויר העליון, שבו ישפשפו האדים המימים זה בזה ע"י נשיבת הרוח ונעשים לטפות טל ומטר, ואפשר שהוא ענין שאמרו חז"ל (חגיגה י"ב) שחקים שבהם רחיים עומדת וטוחנת מן לצדיקים, היינו פירות הארץ הגדלים מטללים וגשמי ברכה; ואמר כאן ושחקת ממנה הדק כי לפי עומק פשוטו של מקרא אין מלת ושחקת שב על הסמים השלמים שיכתשם כשירצה להקטירם, שהרי כבר נכתשו קודם לכן מיד בקניית הסמים, כמ"ש בפסוק הקדום ועשית אותה קטרת רקח מעשה רקח ממלח, שהיא כתישת הסמים ועירובן, דאל"כ מה מעשה רקח יש כאן, ואחר שכבר נכתשו מקודם מהו זה שאמר שוב ושחקת, וכן באמת הי' הדבר בזמן המקדש שמיד שהיו מביאים את הסמים לצבור לעבודת המקדש מיד היו ג"כ כותשים אותם ונותנים אותם בלשכה לאוצר להסתפק מהם כל השנה, ושוב לא הי' צריך לכתשם עוד שנית בשעת הקטרה, אלא שברבות הזמן נתדבקו יחד החלקים האבקיים ע"י איזה לחלוחית שנכנס עליהם מן האויר, כמו שיזדמן תמיד בדברים הכתושים כשמונחים זמן ארוך, והי' צריך שוב בשעת הקטרה למללם ולפרכם ביד או בכלי, כדי שיהי' הקטרת הדק היטב, והוא הנרצה האמתי במלת ושחקת, היינו דמלילה ופריכה של החלקים הכתושים שנדבקו, אלא שביום הכפורים שנאמר בו קטרת סמים דקה, הי' צריך להחזיר הסמים הכתושים שוב שנית למכתשת כולם, בין דבוקים בין שאינם דבוקים כדי שיוכתשו עוד שנית בדרך כתישה גמורה עד שיהי' דקה מן הדקה, וקצת ראי' לזה ממ"ש (כריתות ו'), פעמים בשנה היו מחזירין את הקטרת למכתשת, שהטעם ג"כ בהכרח כדי לפרר החלקים הדבוקים שנתדבקו באורך הזמן זה לזה, אבל לא לכתשם שנית כי זה לא הי' רק ביוה"כ לבד, אבל הי' הצורך להחזירם למכתשת ב"פ בשנה כדי שלא יתקשו הדבקים הרבה כ"כ עד שיתקשו כאבן, ויהי' אח"כ קשה למללן בשעת הקטרה, לפיכך יתמידו בהם הכתישה ב"פ בשנה, אלא שלא ימלט שלא יהיו שוב בינתיים מודבקים קצת יחד והי' מן הצורך לשחקם עוד בזמן הקטרה, כי ע"ז הקפיד הכתוב בפרטות שיהיו דקים בשעת הקטרה, ולפי שלא נזדמן כך תמיד שיהיו כאן חלקים דבוקים אחר שהוחזרו למכתשת לכן לא דברו מזה כלום, שיהיה צריך לשחוק עוד בשעת הקטרה כשנזדמן שנשארו שם חלקים גושיים דבקיים, כי הוא דבר שאין צריך להודיע כמו שא"צ להזכיר דבנמצא שם צרור או אבן שיהיה צריך לזרקו, כי אחר שהקפיד הכתוב שתהיה הקטרת דקה שוב אינו צריך לומר שלא יקטיר מה שאינו דק: