ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 13 · פסוק 15

"כי את כל הארץ... לך אתננה". ר' אצל רש"ר הירש ההבדל בין היות הארץ נתונה לישראל ובין היותה ברשותם, כלו' שתהיה בידהם גם למעשה. הוה אומר שנתינה זו אינה משמשת בהכרח גם אפשרות לגור בה וכיו"ב. הקשר עם א"י הוא נצחי, אבל לא כן היותה בידי ישראל ממש. ודומה שזוהי תפיסה ששימשה תירוץ נוח ליהדות החרדית עד ימינו שלא לעלות ארצה, לבנותה ולהיבנות בה. (פ' לך תש"ן)

בפתיחה לאהבת חסד של בעל ס' חפץ חיים נכתב כך: אמרו חז"ל (סוטה יד ע"א): דרש ר' שמלאי, תורה תחלתה גמילות חסדים, דכתיב (בראשית ג, כא) "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", וסופה גמילות חסד, דכתיב (דברים לד, ו): "ויקבר אתו בגי". הנה חז"ל גילו לנו את גודל הענין של החסד, שרמזה לנו התורה עליו בתחילתה ובסופה. אבל באמת, לאו דוקא באלו המקומות לבד, דכמה פרשיות של תורה מלאות מזה, כאשר נבאר בעזרת ה' יתברך... וגם בפרשת לך, שספרה התורה מלחמת ארבעה מלכים, ואיך שטרח אברהם בכל כוחו, וגם הוליך עמו שאר אנשים לזה, והם ענר אשכול וממרא, והכל כדי להציל את לוט ורכושו מן הצרה. ואף שלוט היה פושע בדבר, וכמו שכתוב (בראשית יד, יב): "והוא ישב בסדם". [וכמו שפרש רש"י: מי גרם לו זאת? ישיבתו בסדום]. אף־על־פי כן התחסד אברהם עמו כדי להצילו.