ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 4 · פסוק 16

רש"י ד"ה ויצא קין, יצא בהכנעה, כגונב דעת העליונה. ע"כ. וזה קשה לי, שהרי חזר בתשובה, ראה פס' יג, איך שלא נפרשהו! - בתמיהה או בחיוב. (פ' בראשית תש"ס)

ולא ידעתי מה גניבת דעת יש כאן, ובוודאי אין גניבת דעת, אם אמנם יצא בהכנעה, כאמור. (פ' בראשית תשמ"ח)

אמנם, ענין גניבת הדעת כבר הזכירו רש"י בהקשר זה למעלה (ט, ד"ה לא ידעתי) - "נעשה כגונב דעת העליונה", והלשון "נעשה כ'" בא כנראה משום שאי־אפשר לגנוב דעת המקום יודע כל. ועל כן היה מתאים יותר אלו כתב כאן - כמי שניסה לגנוב דעת העליונה. ויתכן שיש מקום לדייק בשוני שבין שני הלשונות. (פ' בראשית תשמ"ט)

ור' בנדון במפרשי המדרש (בראשית רבה כב, יג), אבל אין זה משכנע. הדבר הפשוט היחיד שראיתי שם (?), הוא - יצא לחו"ל, כמו שנאמר אצל יונה הנביא. ור' מה שכתבתי למעלה (בפס' ט).

ובוודאי קשה ממדרש זה על הדעה המראה את קין כחוזר בתשובה, ר' בראשית רבה (כא, ו), כמובא בספר הזכרון לידידי ר' עזריאל דביר ז"ל "עדי עד" במאמרו של הרב אליהו ידיד. (פ' בראשית תשנ"ט)

רש"י ד"ה בארץ נוד, בארץ שכל הגולים נדים שם. ע"כ. וקשה. (א) מיהם "כל הגולים" הללו באותה השעה כשיש בסך הכל ג' נפשות בעולם? (ב) ואם זה נאמר על שם העתיד, קשה לא רק, היכן מצינו ארץ כזאת (לגולים, להבדיל מערי המקלט), אלא שרש"י היה צריך לומר שהוא ע"ש העתיד, כפי שהוא נוהג לומר בכגון דא. (ג) ואם הכוונה למקום של האדם הראשון, כדברי רש"י בדיבור הבא, כלו' למקום שאליו גורש אדם כשגורש מגן עדן, הרי קשה לשון "כל", וגם היה צריך לומר למי ואימתי. (פ' בראשית תשמ"ט, תשנ"ב, תשנ"ד, תשנ"ט) ור' רא"ם שביאר כי אכן הכוונה לארץ הראויה ומוכנה לגולים ונדים ורבינו בחיי הביא בשם המדרש כי אדם הראשון גלה כיון שגרם מיתה לכל תולדותיו.

רש"י ד"ה קדמת עדן, ...ד"א, ...כל מקום שהיה הולך... והבריות אומרים, סורו מעליו, זהו שהרג את אחיו, ע"כ. כלו' זוהי קללה, ושוב קשה, הרי זה אחרי שחזר בתשובה. וקשה גם הצד המעשי לברר - אם הבריות פירושן בעלי החיים, הרי כבר נתן לו אות מאתו ית', ומה שייך "אומרים". ואם פירושן בני אדם, הרי עדיין לא היו כאלה חוץ ממנו ואדם וחוה הוריו. (פ' בראשית תש"ס)