ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 13 · פסוק 3

רש"י ד"ה וילך למסעיו. ראה שפתי חכמים (אות ו) בשם מהרש"ל, והרי זו דרך ידועה - להסביר בקושי שבביאור אחד את הצורך בביאור ד"א נוסף, וחוזר חלילה. ולענ"ד אין זו, במתותא מיניה של גדול בתורה, דרך טובה, שהרי יוצא, ששני הביאורים אינם שלמים אלא נשארים מוקשים, ובדרך כלל אין לעשות ביאור מושלם משני ביארים מוקשים, ואם כן, מה הועילו חכמים... (פ' לך תשמ"ז)

ברם, זוהי דרכו של מהרש"ל לאורך פי' רש"י לתורה כולה. (פ' לך תשמ"ט)

שם. ...ד"א, בחזרתו פרע הקפותיו. ע"כ. וראה למעלה (יב, טז), וקצת קשה לי, על סמך מה לקח אברהם אבינו ע"ה הקפה בירידתו, ועל סמך מה נתנו לו בהקפה? וכלום כל כך התרושש בימי הרעב שקדמו לירידתו למצרים, עד שלא היה לו במה לשלם לאכסנאים? (פ' לך תשנ"ו)

וכיצד היה פורע חובותיו אלמלא העשירו פרעה? בעיני יש במדרש זה משהו מעליב, ולא ידעתי, מה כוונתו ומה ראה רש"י להביאו. ואם הכוונה היא להסביר "למסעיו", הרי אפשר לומר שהלך בדרך שהיתה ידועה לו מירידתו. (פ' לך תשנ"ח) ור' גור אריה שאכן אין סברא לומר שלא היה ביד אברהם ממון לפרוע, אלא מפני שהיה זמן רעבון הראה עצמו כאילו אין לו, שלא יטפלו אליו לסטים. ובדברי דוד כתב שגילה הכתוב חשיבותו של אברהם, שלא נמנעו מלהלוות לו והאמינוהו שיחזור וישלם להם.

רש"י ד"ה מנגב, ארץ מצרים בדרומה של ארץ כנען. ע"כ. וקשה לי, והרי כבר אמר זאת לעיל (א ד"ה ויעל אברם וגו' הנגבה), ומה מוסיף כאן? ולולא פירושו הייתי אומר ש"מנגב" פירושו נגבה של א"י שאליו כבר הגיע אחר שהלך לשם ממצרים. ולדברי שפתי חכמים (אות ז) אין טעם ואין ריח. (פ' לך תש"ן) ור' דעת מקרא שביאר כך.