ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 16 · פסוק 17

"...והקרבתם לפני ה' איש מחתתו... ואתה ואהרן איש מחתתו". וממה נפשך קשה: אם קרח הביא קטורת, כפי שנדרש כאן - למה לא נשרף עם מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת (ראה פסוקים לב-לה ומש"כ שם)? (פ' קרח תשנ"ט) וראה מש"כ להלן (פסוק כט). הערת ר' חזקי פוקס שי': ראב"ע להלן (פסוק לה) באמת מוכיח מפסוק זה שקרח נשרף ולא נבלע. ושם הוסיף וביאר מדוע העלים הכתוב את סופו של קרח. מכל מקום יש להעיר, שפירושו אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק טעמי המקרא שבפסוק שמביא (להלן כו, י), שכן לפי פיסוק טעמי המקרא, קרח אכן נבלע באדמה.

"ונתתם עליהם קטרת... ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת" וגו'. קשה להסב את המילה "עליהם" על מחתת כל איש. ועוד: כלום יש הבדל בין שימת קטורת לנתינתה? (פ' קרח תשמ"ח)

והנה להלן (יז, יא-יב) באים שני פעלים אלה בקשר לקטורת בסדר הפוך: "ושים קטורת... ויתן את הקטרת". (פ' קרח תשנ"א)

ולכאורה אין שינויים אלה אלא לשם גיוון הלשון. אך ידעתי שתירוץ זה קצת מסוכן, כי לכאורה הוא מבטל כל אפשרות לדרשה. וצריך לשוחח על זה עם ר' יהודה קיל שי'. (פ' קרח תשנ"ה)

מצאתי שלשינוי לשוני זה נדרש הרב אלחנן משה, בנו של מו"ר הרב ברוך קונשטט זצ"ל, בספרו "אמרי דעת" (עמ' כה), והשיב בשם רבי יושע ליב שילל, שלפי תוספות (גיטין כ ע"א ד"ה דילמא) לשון "שימה" אמורה על פחות משיעור כזית. אם כן משה ציוה לשים קטורת בשיעור של פחות מכזית - "ושים קטורת", וזאת משום איסור הקטרת קטורת בחוץ, ואמנם הדבר הותר לצורך פיקוח נפש, אך אם אפשר להסתפק בפחות מכשיעור, עדיף. וכשראה אהרן שאין מספיק פחות מכשיעור, נתן שיעור שלם, ולכן באה לשון "ויתן". ורק אז נאמר "ותעצר המגפה". (פ' קרח תשנ"ז)