ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 29 · פסוק 30

רש"י ד"ה תחתיו מבניו, מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו, ימנוהו כהן גדול תחתיו (יומא עב ע"ב). גם זה יכול להוות מקור לדברי רמב"ם בהלכה הידועה בדבר מינוי הבן בכל משרה שהאב החזיק בה, ובלבד שהוא ראוי לכך (הלכות מלכים א, ז), אך רמב"ם שם מסיק כך על־פי ספרי מדברים (יז, כ). (פ' תצוה תשנ"ח)

רש"י ד"ה הכהן תחתיו מבניו, מכאן ראיה וכו'. כל הדיבור קשה, וראה "לפשוטו של רש"י" על אתר המגיע למסקנה שלכאורה זוהי תוספת של אחד התלמידים. אלא שגם תוספת תלמיד רש"י מן הראוי שתהא מובנת. (פ' תצוה תשמ"ט)

ומכל מקום, בנוסח שלפנינו המלה "ממש" בוודאי מיותרת לגמרי ואף תמוהה, וגם תמוהה הראיה - לפיכך וכו', שהרי לפי פירושו של רש"י צריך לומר שהטעם תביר מושך את התיבה "הכהן" אל הסיפא. (פ' תצוה תש"ס)

וכך מבואר הדיבור בספר "שערי אהרן" של הרב אהרן רוטר: מלת כהן מתפרשת בשתי אנפין: (א) שם התואר, כמו כהן מדין. (ב) לשון פועל, דהיינו מכהן. אבל אם תפרשהו רק בשם התואר, נמצא שהמקרא חסר, וכאילו כתוב - הכהן אשר יכהן תחתיו, ומסתבר טפי דאין המקרא חסר, לכן כתב רש"י דמכאן ראיה דלשון כהן יש בו עוד משמעות, דהיינו פועל. ולפי זה אין המקרא חסר, רק זהו פירושו: שבעת ימים ילבשם המשרת תחתיו מבניו. עוד הביא רש"י ראיה מהניגון תביר, דידוע דניגון תביר הוא תמיד דבוק לנגון הטפחא, כי אין תביר בלא טפחא, ולכן כתב רש"י, דממה שמוטעם מלת הכהן בתביר ומלת תחתיו בטפחא, דשייכים ודבוקים להדדי, גם מכאן מוכח דכוונת הפסוק דלא להוסיף בקרא כלום, דאם לא כן לא הוה ליה לנקד מלת הכהן ומלת תחתיו בטעמים דשייכים ודבוקים להדדי, כיון דחסר בקרא מלות אשר יכהן, אלא מכאן גם כן ראיה, דמלת כהן פירושה עובד ממש, נמצא דלא חסר בקרא כלום, וזהו שסיים - לפיכך ניגון התביר נמשך לפניו (מה שכתב "לפניו", אין פירושו קודם, אלא מלשון "במנחה ההולכת לפני"), כלומר מלת הכהן נמשכת בתביר לפני מלת תחתיו דהוא בטפחא דשייכים להדדי. ע"כ. וראה "שפתי חכמים" (אות ה). (פ' תצוה תשס"א)