ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 8

רש"י ד"ה אשר יאמר כי הוא זה, ...ורז"ל דרשו כי הוא זה, ללמד שאין מחייבין אותו שבועה אלא אם כן הודה במקצת וכו'. והנה מחלוקת אמוראים בפסוק זה, אם עירוב פרשיות יש כאן או לאו (בבא קמא קו ע"ב ואילך), כלומר אם "כי הוא זה" מוסב על פקדון, וכדברי רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן שם, או מוסב אמלוה, וכך פוסק רמב"ם (הלכות טוען ונטען א, א), דהיינו כדברי רבי חייא בר יוסף שעירוב פרשיות יש כאן. ורא"ם מסביר שהוצרך רש"י להביא דרשת חז"ל מחמת הקושי בפשט, שכן לפי פשוטו הסביר רש"י ש"אשר יאמר" מוסב על העד, והרי העד כלל אינו מוזכר בפסוק? ואמנם אין הלכה כרבי חייא בר אבא, אבל כיון שדרשתו מיושבת יותר עם פשוטו של מקרא, לפיכך בחר רש"י לפרש המקרא לפי שיטתו. את דבריו מסיים הרא"ם בהצהרה יסודית: "יחוייב לומר, שהמפרשים כולם לא יכוונו בפירוש התורה - רק ליישב המקרא, יהיה כהלכה או שלא כהלכה". (פ' משפטים תשמ"ז)