ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 26 · פסוק 55

"...יֵחָלק את־הארץ". יחסת־את עם נפעל נדירה למדי ותמיד בלתי־מובנת. (פ' פינחס תשנ"ג)

וכן הוא להלן (בפסוק ס) "ויולד לאהרן את־נדב" וגו'. (פ' פינחס תשנ"ד)

רש"י ד"ה לשמות מטות אבֹתם, אלו יוצאי מצרים וכו'. ואילו בפסוק נג נאמר "לאלה תחלק הארץ". כלומר אלו שנמנו בין הפקודים בפרשתנו נוחלים אף אם נולדו לאחר יציאת מצרים. רש"י מפרש את הפסוקים לפי דעת רבי יונתן. לדבריו, חלוקת הארץ היתה בשני שלבים: (א) "לאלה תחלק הארץ" - כל באי הארץ קיבלו חלק שווה בארץ. (ב) "לשמות מטות אבֹתם ינחלו" - לאחר שקיבלו באי הארץ את חלקם, שבה נחלתם לאבותיהם יוצאי מצרים והם חילקוה לבניהם. כגון ראובן ושמעון בני יעקב שהיו מיורדי מצרים (לראובן בן אחד ולשמעון אחיו שלושה בנים, והבנים לא היו מיוצאי מצרים אבל נפקדו במנין זה). בן אחד של ראובן מקבל חלקו ושלושת בני שמעון מקבלים שלושה חלקים. זהו השלב הראשון. לאחר מכן רואים אותם כאילו חזרה נחלתם ליעקב הסבא, והוא מוריש את ארבעת החלקים לראובן ושמעון בניו בשווה, כל אחד שני חלקים, כאמור בפסוקנו "לשמות מטות אבתם ינחלו". לאחר מכן מורישים ראובן ושמעון שוב לבניהם - בנו של ראובן מקבל שני חלקים ושלושת בני שמעון מקבלים שני חלקים. ועדיין לא ידעתי מה הרווח בזה? (פ' פינחס תשס"ד)