ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 11 · פסוק 31

הַשְּׂלָו - בספר שמות (טז, יג) כבר שאלתי: (א) מה בין השליו ששם לזה שאצלנו - שם בא השליו במקביל למן, רק בערב, ולא נרמז שם שהיתה זו תופעה חד־פעמית. ואם אמנם כן, מדוע הוא בא כאן בחרון אף ה', ושם לא? ולאיזה שְׂלָיו מתכוון המדרש שרש"י מביאו להלן (יג, ל ד"ה אל משה) - לכאורה, לראשון, שהרי השני טעון זכרונות מרִים. (ב) בשביל מה ביקשו בשר נוסף ובשביל מה ניתן להם שְׂלָיו נוסף זה? (ג) עד מתי נמשך השליו ומדוע הפסיק? ואלו השיטות שמצאתי בזה: רמב"ן בספר שמות (טז, יב) כתב שהיה השליו עמהם מן היום ההוא והלאה כמו המן, וכן ברבנו בחיי. לעומתם כתב האברבנאל שהשליו ששם נפסק מיד ולא אכלו ממנו כי אם אותו הערב בלבד. "בעל הטורים" שם (פסוק יג) לומד שגם מן השליו הראשון אספו הרבה, אלא שפסק, וכן בחזקוני (יא, ד) ולכך חזרו והתלוננו עליו. והנה מחלוקת ראשונים היא במסכת ערכין (טו ע"ב): לפי רש"י (ד"ה בשְׂלָיו ראשון), השליו לא פסק כל ימות המדבר, אבל בקברות התאווה התאוו יותר. ולפי תוספות (ד"ה התאוו תאוה), פסק השליו הראשון ומשנתאוו האספסוף, ירד להם שליו שני. וראה מה שרשמתי למעלה (בפסוק ד). (פ' חקת תשנ"ב)

וראה גם "אור החיים" הק' (יא, כא-כב) הנדרש לשאלה: מה ראו ישראל להתלונן על חסר בבשר בשעה שלקחו עמם ממצרים בקר וצאן לרוב. אלא שבני ישראל ביקשו דווקא סוג מסויים של בשר, והפלא היה שסוג יחיד זה הספיק לכל שש מאות אלף האנשים. (פ' בהעלתך תשנ"ג)