"וירח ה' את ריח הניחח ויאמר ה'... לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו" וגו'. ולא ידעתי, מהו הקשר בין הרחת ריח ניחוחו של הקרבן ולבין נימוק שלישי זה, והרי לכאורה צריך היה לצפות לנימוק חיובי - לא אוסיף לקלל עוד כי יש בו באדם גם צד חיובי, הוא מבין מעצמו את הצורך בהבאת קרבן! ואלו הנימוק השלילי מנתק את הקשר עם הרישא. (פ' נח תשמ"ט)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 8 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מסתבר שזוהי מעין הצדקה - הרי אין הוא יכול להיות מושלם במעלות, מכיוון שיצר לב האדם וגו'. (פ' נח תשנ"ו) ור' דעת מקרא שביאר מילת "כי" כפותחת משפט ויתור ומשמעה "אף־על־פי שהוא...".
רש"י ד"ה לא אסף, ...ולא אסף, כפל הדבר לשבועה וכו'. וקצת קשה על הדרשן (שבועות לו ע"א), שכן יש כאן שתי הבטחות שונות, ורק ביטוי ההבטחה הוא משותף להן, ואין זה אפוא כפל. וצ"ע. (פ' נח תשנ"ח) ור' רא"ם שאמנם יש כאן שתי הבטחות, מ"מ המכוון הוא אחד שלא יהיה עוד מבול, לכן דרשו שכפילות זו באה לשבועה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425