רש"י ד"ה מקלה, מזלזל וכו'. וכן כבר אצל רס"ג. אבל לכאורה הרי זה עניין סובייקטיבי, ולא כל מה שהוא זלזול בעיני האב, הוא גם זלזול בעיני הבן, ומיהו אפוא הקובע? וראה רמב"ם (הלכות ממרים ה, טו) שכתב: "ולא על הכאה ולא על הקללה בלבד הקפידה תורה, אלא אף על הבזיון, שכל המבזה אביו או אמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה, הרי זה ארור מפי הגבורה, שנאמר 'ארור מקלה' וגו'". ע"כ. ומן הסתם כותב רמב"ם כך משום שזלזול הוא דבר שקשה להגדירו, כנ"ל. ועוד: חשבתי בתחילה שמבזה אינו אלא לפני אחרים, כלומר לפני צד שלישי. ושמא יש ללמוד מן ההקשר, שהלאו גם בסתר, שכן סדרת הארורים, כולם מעשים שבסתר. (פ' כי־תבוא תשנ"ח)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 27 · פסוק 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תמוה שאין רש"י מפרש מעין דבריו כאן כבר למעלה (כה, ג). (פ' כי־תבוא תשנ"ט)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425