ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 16 · פסוק 20

רש"י ד"ה צדק צדק תרדף, הלך אחר בית דין יפה (ספרי; סנהדרין לב ע"ב). בגמרא שם נראה מאמר זה כדברי אגדה, אך לא כן מדברי רש"י כאן. ויישומו של המאמר קשה. מהם הקריטריונים לבית־דין יפה? מי קובע או מדרג? כל אחד ואחד? "הציבור"? יחצ"נים? ועוד: הרי יש בכל קביעה שכזו גם משום קביעה שלילית לגבי בית־דין אחר או אחרים ואף משום עלבונם. ומה יהא על דברי יתרו (שמות יח, יח) "נבל תבֹּל"? הרי בתי־הדין ה"יפים" ישאו בכל העומס בעוד שהאחרים יהיו בטלים ממלאכתם ויהיה בזה גם משום הריסת כל היררכיה (וראה דברי רמב"ן למעלה א, יב ד"ה וריבכם). וכיצד ינהגו כשאין הסכמה בין הצדדים באשר לבית־דין יפה? (פ' שופטים תשמ"ג) בלימוד סוגיה זו עם הרב דורון אלון שי' הגענו למסקנות הבאות: בעלי דין שנתגלע ביניהם ויכוח בדיני ממונות הולכים לידון אצל בית דין קבוע שבעיר. אם אין בית דין קבוע בעיר, כל אחד מבעלי הדין זכאי לבחור דיין שידונם, ושניהם (הדיינים, או גם בעלי הדינים. נחלקו בזה התנאים) בוררים להם דיין שלישי. יש אומרים שאם הנתבע חפץ לברור שני דיינים ואומר גם לתובע לבחור שני דיינים והם יבררו חמישי, הרשות בידו, שכן ככל שהדיינים רבים כך בית הדין יפה יותר (ראה רמב"ן למעלה א, יב). כמו כן אם התובע חפץ ללכת לבית הדין הגדול בירושלים, בידו לכפות את הלווה אף על פי שהדרך ארוכה, שכן יש להעדיף את בית הדין היפה ביותר. כך מבואר ב"שולחן ערוך" (חו"מ הלכות דיינים סימנים יג-יד). נמצא, שבית דין יפה אינו אלא בית דין שמספר הדיינים בו גדול יותר ובית הדין היפה ביותר הוא בית הדין הגדול שבירושלים. מכל מקום נראה שאין להעדיף בית דין אחד על פני חברו בין בתי הדין הקבועים בעיר משום בית דין יפה. ממילא אין צורך בִּמְדָרְגִים, ואין חשש עלבון. באשר לחשש שבתי הדין ה"יפים" ישאו בכל העומס, זה אינו, כיון שבדרך כלל התובע אינו רץ מהר כל כך לידון במקום המרוחק יותר, הוא מעדיף את בית הדין המקומי, גם אם דייניו פחות חכמים, רבים ומנוסים.

נראה שכלל זה לא יושם במדבר, שם היתה היררכיה קבועה של שרי עשרות וכו'. (פ' שופטים תשמ"ח בלימוד עם אריאל שי' בגני־טל, תשנ"ג, תשנ"ו)

באשר למאמר הברייתא "הלך אחר בית דין יפה", אכן הוא נמנה עם המצוות בסמ"ג (עשין צז), כמסומן ב"עין משפט", אבל הרמב"ם אינו מביאו, אולי מן הטעמים שמניתי למעלה. (פ' שופטים תשנ"ט)

וראה ראב"ע וכמוהו חזקוני. וראה רס"ג ור"ע ספורנו, כל אחד כדרכו, אך אף לא אחד מסב ציווי זה על השופטים, אף כי בהם מדובר כאן - "לא תטה... לא תקח...", אלא תרדף צדק, ולכאורה זהו פשוטו של מקרא. (פ' שופטים תשס"א) וב"דעת מקרא" מביא דברי חזקוני ומוסיף: גם יש לומר שכוונת הכתוב לומר לדיין שיהא רודף לעשות דינו שיהא מצודק, ולעדים שתהא עדותם אמת.

בדין "בית דין יפה" עסקתי בהרחבה לרגל שבת החתן של רפאל שי'. (פ' שופטים תשס"א)

ועתה אמר לי יהונתן שי', שההעדפה של בית הדין היפה תזרז את הפחות יפים להיות יפים יותר. ואולי אכן זוהי כוונת המאמר. (פ' שופטים תשס"ו)