ד"ה תליך, חרבך, שדרך לתלותה. ד"ה שא נא, ל' השחזה, ...חדד סכינך ושחוט יפה, שלא תאכילני נבלה. ע"כ. וקשה טובא. (א) הפיכת סדר ד"ה למה? (ב) לכאורה מוסב הציווי על כל הכלים, ואם כן, כיצד אפשר לפרשו לשון השחזה? והרי אין השחזה בקשת. וזה קשה גם אם נפרש כליך ככלל ותליך (חרבך) וקשתך כפרט. (ג) דומה שרש"י מבקש לומר שיצחק אבינו ע"ה לא אכל נבילות וטריפות - ציד, ושיצחק הבין הפועל ציד כאן כבהל' שבת, כלו' תפישת בעל־חיים ולא במשמע המקובל היום. ואם כן, מה צריך קשת? (פ' תולדות תשמ"א, תשנ"ט)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 27 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עכ"פ יוצא מכאן שיצחק סמך על שוחט שנשותיו עובדות ע"ז, ר' רש"י לפס' א. (פ' תולדות תשס"ב)
ור' באר בשדה שהקדים ופירש "תליך" שהוא חרב אף שהוא מאוחר בכתוב כדי שתובן משמעות "שא נא" מלשון השחזה. ור' משכיל לדוד שגם בקשת שייכת השחזה, כי אפשר לשחוט על־ידי יריית חץ כאמור בחולין ל ע"ב.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425