ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 8 · פסוק 1

רש"י ד"ה ויזכר אלהים, זה השם מדת הדין הוא, ונהפכה (מדת הדין) למדת רחמים על־ידי תפלת הצדיקים. ורשעתן של רשעים הופכת מדת רחמים למדת הדין, שנא' (לעיל ו, ה וז) "וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו', ויאמר ה' אמחה, והוא שם מדת הרחמים. ע"כ. והוא מבראשית רבה (לג, ג). לא ידעתי, מי הם הצדיקים האלה - נח ובניו, לרבות חם? גם תמוה בעיני שהדרשן מדבר על הפיכת המידות - ולא רק המעשים בלבד - בשעה שהשמות אינם משתנים, לא שם (ה, ו) ולא כאן, שכן כאן בא פעמיים השם אלהים ושם בא פעמיים (גם בפס' ו) השם ה', והיכן אפוא ההפיכה מעבר למעשה המתואר? (פ' נח תשנ"א, תשנ"ב, תשנ"ו, תשנ"ח, תשנ"ט)

ולכאורה צריך לומר שהשם נשאר ורק משמעו נשתנה. (פ' נח תש"ס, מלון קראון פלז'ה, ים המלח) כלו' אף מידת הדין הסכימה לרחם עליהם, ולעיל - אף מידת הרחמים הסכימה למחותם. ובאשר ל"תפילת הצדיקים" איתא במדרש תנחומא (יא) שכשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד "הוציאה ממסגר נפשי".

רש"י ד"ה ויזכר אלהים את נח, ...זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן וכו'. זה שיש זכות לבעלי חיים, מצינו בכמה מקומות, כגון "לא יחרץ כלב לשונו" (שמות יא, ז), ואף מצינו חובה לאדמה ולעצים, ראה למעלה (א, יא). (פ' נח תשנ"ו) ור' רמב"ן על אתר שאין בבעלי חיים זכות, מ"מ רד"ק להלן (ט, ה) כתב "...ואף־על־פי שאין גמול ועונש לשאר בעלי חיים אלא לאדם שהוא בעל שכל, בעסק האדם יש להם גמול ועונש...". ור' עוד להלן (ט, ה). ור' מאמרו של ר' משה בלידשטיין - לברור מעמדם הרוחני של בעלי החיים - דף קשר 986, עלון ישיבת הר־עציון.

רש"י ד"ה על הארץ, על עסקי הארץ. ע"כ. והוא מפרש כן בהמשך לדיבורו הקודם, שאין מדובר כאן ברוח ממש אלא ברוח תנחומין והנחה, ור' שם "שפתי חכמים" (אות ט). (פ' נח תשמ"ט)

לכאורה כל דברי רש"י בד"ה ויעבר אלהים רוח, על הארץ ו־וישכו אין בהם צורך, שהרי אפשר לפרש פשוט שכתוצאה מן הרוח ההיא שכו המים. (פ' נח תשס"ג) וכתב ר"ש אלמושנינו, שאין לפרש כפשוטו כי אין טבע הרוח להשקיט את המים, אלא לנענעם ור' מה שהוסיף ר"י קניזל בספר "פירושים לרש"י ז"ל".