רש"י ד"ה ומגרש, ריוח, מקום חלק חוץ לעיר סביב, להיות לנוי לעיר, ואין רשאין לבנות שם בית, ולא לנטוע כרם, ולא לזרוע זריעה. ע"כ. ברם, בהכרח ציווי זה מונע הרחבת ערי הלויים - עם כל האקולוגיה שבו, וזה קשה. (פ' מטות מסעי תשמ"ח) הערת ר' שמואל עמנואל שי': הרש"ר הירש בפירושו לפרשת ערי הלויים (ויקרא כה, לד) מסביר בהרחבה ובצורה מקורית את עקרונות התכנון של ערי הלויים (שלדעת משנה למלך, הלכות שמיטה ויובל יג, ה, נוהגים בכל ערי ישראל!) ואת משמעותם לגבי איכות הסביבה ואת ה"השפעה הגדולה על האופי הלאומי ועל חיי האומה". "הערים הקיימות אינן יכולות להתרחב מעבר למגרשיהן על חשבון השדות... ובדרך כלל אין להפוך אדמת שדות לתחום עיר. עם ריבוי האוכלוסיה יש להקים ערים חדשות". "הלכות אלה<fj> באות לשמור על 'אוכלוסיה עירונית העוסקת בחקלאות'".
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 35 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425