רש"י ד"ה של, שלוף והוצא, כמו "ונשל הברזל" (דברים יט, ה). וקשה לי, שהרי פועל יוצא ושם פועל עומד, וכן הוא גם בדוגמא השנייה של רש"י. (פ' שמות תשס"ג)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 3 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה אדמת־קדש הוא, המקום. ע"כ. וקצת קשה לי, הרי אין קדושה למקום כשלעצמו אלא בתנאים מסוימים ולזמנים מסוימים, והראיה ממעמד הר סיני (יט, יג) "במשוך היובל המה יעלו בהר". (פ' שמות תשל"ט)
והנה אף כי שם קדושת המקום מוגבלת מבחינת הזמן, היא חמורה יותר - "כל הנגע בהר מות יומת" (שם, יב), ואילו כאן די בהסרת הנעליים, אבל הגבלת זמן אין. כששאלתי כן בשלום זכר של אביתר שי' השיב ר' בני לנדאו ואחריו הגאון ר' אביגדר נבנצל שליט"א, שקדושת המקום היא בשל התגלות השכינה בו, ורק בשעתה. ברם, מן הכתובים לא משתמע כך. (פ' שמות תשמ"ז)
וראה "דעת זקנים מבעלי התוספות" העורכים השוואה בין פסוקנו לזה שביהושע (ה, טו) ותשובתם מאוד תמוהה. שכן, אם משום קדושת המקום צריך להשיל את הנעליים, מה לי מי קדם למי באשר להענקת הקדושה למקום, וכתוצאה מזה דירוג מספר הנעליים שצריך להשיל. ומכל מקום משתמע גם מכאן אופיה הזמני של קדושה כזאת.
ובאשר לקביעתם (שם) שאצל בועז (רות ד, ח) מדובר בשליפת הכפפה, הרי זו דוגמא בולטת של השפעת מציאות הסביבה על הפרשנות. (פ' שמות תשמ"ח)
ועל כל פנים אין כאן רמז להגבלת זמן לקדושה זו. (פ' שמות תשנ"ו)
ועתה נראה לי שעצם הערתו של רש"י מיותרת, לכאורה, שהרי אין כל סברה להסב את הכינוי "הוא" על משהו אחר מאשר "המקום". (פ' שמות תשס"א) וראה "באר מים חיים" שכוונת רש"י לבאר כי המלה "הוא" מוסבת על "המקום" שהוא לשון זכר ולא על "אדמת קדש" שהיא לשון נקבה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425