ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 32 · פסוק 33

רש"י ד"ה גיד הנשה, ...וכן "נשתה גבורתם" (ירמיה נא, ל) וכן "כי נשני אלהים את כל עמלי"(לקמן מא, נא). ע"כ. האם יש סדר ושיטה בהמצאת ראיות מפסוקי המקרא אצל רש"י? כאן בולט שמקדים את המאוחר לקרוב למדי. (פ' וישלח תשמ"ח)

אמנם הכינותי רשימה של כמה מקומות כאלה, ודומה שאין כאן כל שיטה, אלא ציטוטים ספוראדיים (בלתי־סדירים). (פ' וישלח תשמ"ט)

"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" וגו'. ואף פעם לא הבינותי מה לכף ירך יעקב אבינו ולגיד הנשה בבהמה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, וכיצד נזכרים על־ידי אי־אכילת גיד הנשה של בהמה במאבקו של אבינו עם שרו של עשיו. (פ' וישלח תשס"א)

ועתה ראיתי את דברי חזקוני על אתר המביא כמה טעמים, והראשון שבהם פשוט נפלא בפשטותו: נאסרו בני ישראל באכילת גיד הנשה כעונש על־כך שהניחו את יעקב אביהם לבדו ולא ליווהו בשובו לחזר אחר פכים קטנים, והוזק על ידם. מכאן ואילך יהיה להם לזכר ויהיו זריזים במצות לויה. (פ' וישלח תשס"ב) ובספר החינוך (מצוה ג) כתב: "משרשי מצוה זו, כדי שתהיה רמז לישראל, שאף־על־פי שיסבלו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני עשו, יהיו בטוחים של יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם, ויבא להם גואל ויגאלם מיד צר... ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו... רצה לעקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו ולא יכול לו, וצערו בנגיעת הירך. וכן זרע עשו ציער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם תשועה מהם...".