ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 4

רש"י ד"ה ועמק אין מראה, לא ידעתי פירושו. ע"כ. וראה רמב"ן לפסוק ג ו"שפתי חכמים" (אות צ), שבגלל ששערה לא הפך לבן, לכן אין המראה עמוק מן העור, כי השיער השחור מבטל את עומק מראה הנגע. וקצת קשה לי על רש"י, שהרי מפסוקנו היה צריך לדעת, שקביעתו האקסיומאטית בפסוק ג (ד"ה עמק מעור בשרו) אינה מוחלטת, וכי היא צריכה הגדלה כלשהי, וכדברי רמב"ן, ואילו מדבריו נראה כאילו יש כאן שני כתובים המכחישים זה את זה, ומכיון שהוא נוקט כראשון, ממילא השני מוקשה. ומסתבר שאומר כן משום מה שציטט בפסוק הקודם מ"תורת כהנים", שהרי גם כאן אומר הכתוב, "בהרת לבנה", והנה לובן זה אינו עמוק מסביבתו. וראה מהר"ם ור"ע ספורנו על אתר, שתירצו כל אחד בדרכו. וראה "תורה תמימה" (פסוק ב, אות ט) שכתב: וטעם הדבר שמראה הלבן נראה עמוק, נראה משום דעיקר כח הראיה שבעין הוא בשחור שבו, ולכן כתבו הטבעיים שדבר שחור מקבל הראיה יותר מדבר לבן, ולפי זה, כשרואה דבר לבן ושחור ביחד נראה לו כמו שהשחור קרובה אליו יותר מהלבן, וזהו הענין שמראה הלובן עמוק, כלומר רחוק. והנה לפי זה, אם אין מראה הלבן עמוק, סימן הוא שאין הלובן לבן ממש אלא רק נראית כלבנה, משום דאם היה לבן ממש בודאי היה המראה נראה עמוק, אחרי כי כפי שבארנו הוי העמקות בחינה על אמיתת מראה הלובן, וזה פירוש הפסוק הסמוך "ואם בהרת לבנה היא ועמוק אין מראה", רצונו לומר: אם היא לבנה כזו שאין מראה עמוק - סימן הוא שאין לבנוניתה לבן ממש אלא רק נראית לבנה, וכמו שיש הרבה סימני טומאה... ובכן קשה עלי להבין מה שכתב רש"י בפסוק ד הסמוך: ועמוק אין מראה - לא ידעתי פירושו, עכ"ל... והלא לפי מה שכתבתי יתפרש הענין כפשוטו, שאם היא בהרת לבנה כזו שאין מראה עמוק - סימן הוא שאינה לבנה ממש, ורק נראית כלבנה וכמו שכתבתי. וצ"ע. (פ' אחרי מות תשמ"ט, פ' תזריע מצורע תשנ"א, תשנ"ג, תשנ"ט)