ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 2 · פסוק 1

בכל הפרשה אין הכתוב מזכיר שמות הנפשות הפועלות - עמרם, יוכבד, מרים וגם לא בת פרעה, והרי זה תמוה, ולא ראיתי מי מעיר. (פ' שמות תשס"ה)

למחרת אמר לי הרב יעקב פילבר שי', שאולי זה כדי לרמוז לחוסר החשיבות של הייחוס, והוספתי שאכן כך נראה משום שהשם היחיד המוזכר כאן הוא זה של משה רבנו ע"ה. הכתוב אם־כן בא ללמדנו, שמשה רבנו גדל, לא בזכות הנפשות הסובבות, אלא מפני רצון ה'. אך משפנה, שאלתי את עצמי שאם כן, מה צריך הכתוב להדגיש ש"איש מבית לוי... בת לוי", והרי להיות שניהם משבט לוי אין כל משמעות אחרת כאן מלבד - ייחוס. (פ' שמות תשס"ה) וכך כתב המהר"ל ב"גור אריה" על אתר (וכן בגבורות ה' פרק טז): "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" - לא רצה להזכיר שם האב ושם האם של משה עד לידת משה, לומר לך כי משה היה מתוקן לגאולה מו' ימי בראשית, ומאחר שמשה מתוקן לגאולה מששת ימי בראשית - לא היו אבותיו עיקר אצלו, ואילו נתן שם לאביו קודם לידת משה היה משמעות הענין שהעיקר היה האב, ובשביל עצמו ושמו המיוחד לו נתן לו הקב"ה משה, כמו כל אב שהוא בפרט סבה לבן, לכך לא הזכיר שמו וכו'. ובאשר להדגשת היותם בני שבט לוי השיב ר' חזקי פוקס שי', שאולי בא הכתוב להדגיש כי מושיעם של ישראל בא משבט זה שלא חווה על בשרו את עומק השיעבוד - "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (ברכות ה ע"ב).

וזה דווקא בפרשה שתחילתה חוזרת על שמותיהם של בני יעקב ואחר כך מדגישה את שמו ית'. (פ' שמות תשס"ה) וראה דברי נחמה ליבוביץ בעיוניה לספר שמות עמ' 20.

עתה ראיתי שרש"ר הירש נדרש לשאלה, אך פירושו מאוד אינו נראה, שהרי לפי שעה אין כל מקום לדבר על "רוח בית לוי". וראה פירושו של ר' עמוס חכם ב"דעת מקרא" שמצביע על התופעה אבל אינו טורח לפרשה. (פ' שמות תשס"ה)

רש"י ד"ה ויקח את בת לוי, ...וקורא אותה בת לוי. ע"כ. ראה גם "שפתי חכמים" (אות נ) המפרש. ואני איני יודע איך יכתוב באורח שונה, והרי יוכבד תישאר "בת לוי" גם אם תחיה ח' מאות שנים. (פ' שמות תשס"ו) וראה "גור אריה" שהכתוב היה יכול לקרוא לה "דודתו", וקראה "בת לוי" ללמד שנהפכה לנערה.