ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 4 · פסוק 41

רש"י ד"ה אז יבדיל, נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם וכו'. אכן נכונים דברי "שפתי חכמים" (אות צ) באשר לקושי שרש"י חש, כי אמנם "אז" פירושו מיד, ו"יבדיל" הוא לשון עתיד, אך לא ידעתי, מה טעם בנתינת לב בקשר לפעולה שבסופו של דבר צריכה להיעשות. (פ' ואתחנן תשנ"ט) וראה "גור אריה". לדבריו, הכתוב בא לציין שבחו של משה רבנו, שאף על פי שמבחינה מעשית לא היה בידו להשלים המצוה כל עוד לא הופרשו גם שלוש הערים שמעבר לירדן המערבי, מחשבתו ורצונו היו נתונים במצוה. ע"כ. ורבנו בחיי כתב: ואף על פי שידע משה שלא יהיו ערים אלו קולטות עד שיבדלו שלוש בארץ כנען, מכל מקום רצה להשתדל אפילו בחצי מצוה כדי להוסיף אותה על שאר מצוותיו וצדקותיו אשר עשה. ומכאן נלמוד התעוררות גדול בקיום המצוות, וכאן נוכל להתבונן במעלות המצוות ובכחם ובשכרם העצום כאשר יעשה אותן האדם על השלמות. ע"כ.

רש"י ד"ה בעבר הירדן מזרחה שמש, באותו עבר וכו'. וראה "שפתי חכמים" (אות ק). ולא ידעתי לשם מה צריך את כל הדיוקים הללו, והרי ברור שמדובר בעבר הירדן המזרחי משום שהעבר המערבי עדיין לא היה בידי ישראל. (פ' ואתחנן תשס"ה)