ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 7 · פסוק 1

רש"י ד"ה קדש קדשים הוא, הוא קרב ואין תמורתו קרבה (תמורה יח ע"א). כלומר מי שהקדיש בהמה לקרבן, כגון לחטאת או לעולה או לשלמים, אסור לו להמיר בה בהמת חולין שלו, היינו לומר על בהמת החולין: "הרי זו תחת קרבן זה!", שנאמר: "לא יחליפנו ולא ימיר אֹתו טוב ברע או רע בטוב" (כז, י). ואם עבר והמיר, חלה הקדושה על בהמת החולין, ושתי הבהמות הן קודש - הראשונה משום קדושת הקרבן, שאינה נפקעת ממנה על ידי ההמרה, והשניה משום קדושת התמורה, כמו שנאמר: "ואם המר ימיר בהמה בבהמה, והיה הוא ותמורתו יהיה קֹדש" (שם). באשר להקרבת התמורה, שונה דין תמורת אשם מתמורת עולה וחטאת. תמורת העולה מוקרבת גם היא כעולה, תמורת החטאת נותנים לה למות ותמורת האשם - דינה לרעות עד שיפול בה מום, ויפלו דמיה לקרבן נדבה. (פ' צו תשנ"ח)