ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 8 · פסוק 7

רש"י ד"ה והעבירו תער, מצאתי בדברי רבי משה הדרשן, לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה, והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים. ע"כ. לעניות דעתי יש לתמוה טובא על דרשה זו של רבי משה הדרשן, שהרי ג' נקראים מתים, ולא עלה על דעתו של איש להזקיק עני או מי שאין לו בנים תגלחת שכזאת, ומאי נפקא מינה בין אלה ולזה? (פ' נשא תש"ן) מעין זה שאל רבי אברהם מנחם רפ"א בספרו "מנחה בלולה", שלא מצאנו בשאר עובדי עבודה זרה שנצטוו על התגלחת לשם כפרתם. והשיב, שדווקא עובדי העגל לקו בצרעת, וזאת בעקבות דברי חז"ל (במדבר רבה ט, מו) על הפסוק "וירא משה את העם כי פרֻע הוא" וגו' (שמות לב, כה), שבאותה שעה שלטה בהם הצרעת, ונאמר במצורע "וראשו יהיה פרוע" (ויקרא יג, מה).

רשב"ם ד"ה והעבירו, ויעבירו, אבל והעבירו הוא לשון ציווי וכו'. והרי כתוב והעבירו, לשון ציווי. וצריך עיון. (פ' בהעלתך תשנ"ו) וראה רשב"ם בחומש "תורת חיים" ובהוצאת "חורב", שם מנוקד כך: וְהֶעֱבִירוּ - וְיַעֲבִירוּ. אֲבָל 'וְהַעֲבִירוּ' הוּא לְשׁוֹן צִיווּי. ע"כ. לפי זה אתי שפיר. וראה הערת ר' מאיר יצחק לוקשין שם (הערה ג) שכתב: יתכן שרשב"ם מדגיש נקודה זו כאן, כדי שלא נטעה לחשוב שהביטוי "והעבירו תער על כל בשרם" הוא המשך להוראות שכתובות לפני כן "הזה עליהם מי חטאת". משה נתבקש להזות עליהם מי חטאת, אבל הוא לא נתבקש להעביר תער על בשרם של הלויים.