רש"י ד"ה כי עשית זאת, מכאן שאין מהפכין בזכותו של מסית וכו' (סנהדרין כט ע"א). וברור שכוונת הדברים ליישב את השאלה, מדוע אין הקב"ה שואל את הנחש, כשם ששאל את האדם ואת חוה, אף כי נגדו היתה רק עדות אחת, זו של חוה. הרי לך ביטוי לרוע הרב שמייחסת התורה למסית. (פ' בראשית תש"ן)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 3 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ובאשר לשאלה שהטענה־התשובה: דברי הרב ודברי התלמיד וכו' נכונה בפי כל מסית, ראה תוספות סנהדרין כט ע"א ד"ה דברי, שהמסית הוזהר שלא להסית, ולא כן הנחש. (פ' בראשית תשס"ג)
רש"י ד"ה מכל הבהמה ומכל חית השדה, אם מבהמה נתקלל, מחיה לא כל שכן וכו' (בכורות ח ע"א). והכוונה לומר, מכיוון שעיבורה, של חיה הוא פחות מזה של בהמה, הרי שאם נתקלל הנחש מן הבהמה שעיבורה ממושך, ודאי שנתקלל יותר מן החיה שעיבורה קצר. אך לא ברור לי מנין לו לר' יהושע בן חנניא שם שהקללה מוסבת על אורך העיבור. (פ' בראשית תשס"א)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425